בג"ץ 1719-24 בג"ץ 1719-24

השופט י' אלרון:

1.בעתירה שלפנינו התבקשו מספר רב של סעדים שעניינם התנהלות משטרת ישראל. בין היתר, התבקש להורות לה לחדול מהחרמת רכוש פרטי של מפגינים; לחדול מהרחקת משמרות מחאה הסמוכות לבתי נבחרי ציבור; לחדול ממדיניות של הפעלת פרשים על סוסים או מכת"זיות; לקבוע כי על היועצת המשפטית לממשלה לחדד, לרענן, לעדכן ולהשלים את הנחיותיה למשטרת ישראל עם התגברות "אירועי המחאה וההפגנה ברחבי הארץ" כלשון העתירה; וכיו"ב.

2.כפי שציינתי בעבר: "אין חולק על מעמדן הרם וחשיבותן של זכות ההפגנה והזכות לחופש ביטוי. הודגש לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי זכויות אלו הן מאבני היסוד של כל חברה דמוקרטית" (בג"ץ 5318/21 עיריית רעננה נ' משטרת ישראל, פסקה 1 לחוות דעתי (18.5.2022)). כמובן שגם המשיבים אינם חולקים על החובה לאפשר את מימוש הזכות לחופש ביטוי ומחאה. אולם, כנטען בתגובה המקדמית מטעם המשיבים, וכעולה גם משורת הסעדים אשר התבקשו, העתירה שלפנינו היא עתירה רחבה וכוללנית. כל סעד וסעד מתבקש למעשה באופן מנותק מהחלטה קונקרטית של מי מבין המשיבים אשר ניתן להעביר תחת שבט ביקורתו של בית משפט זה (ראו והשוו: בג"ץ 5442/23 עבאס נ' מפכ"ל משטרת ישראל (20.7.2023)).

כמו כן, כלל ידוע הוא כי בית משפט זה לא יידרש לעתירות הכורכות עניינים שונים, אשר התשתית העובדתית והמשפטית הנחוצה לביסוסם היא שונה. זאת גם אם יש להן נושא משותף (בג"ץ 9021/23 ואדי זכריה – 61 ברשימה נ' צבא הגנה לישראל, פסקה 9 (18.2.2024)). בהתאם, לא ניתן לקיים במסגרת עתירה אחת דיון משפטי הבוחן באופן גורף את התנהגות המשטרה בחודשים האחרונים, במספר רב של מקרים, במספר רב של מקומות, מבלי שהועמדה לפני בית המשפט תשתית עובדתית ומשפטית נדרשת ביחס לכל אותם מקרים.

הדברים נכונים ביתר שאת, משבית משפט זה דן ומכריע לא אחת בעתירות דחופות ביחס להחלטות ספציפיות שעניינן אופן מימוש זכות ההפגנה (ראו לאחרונה: בג"ץ 557/24 שביטה נ' מפקד מחוז חוף, משטרת ישראל (18.1.2024); בג"ץ 8808/23 מוחמד ברכה, יו"ר ועדת המעקב העליונה לענייני הציבור הערבי בישראל נ' מפקד תחנת המשטרה בנצרת (14.12.2023)). זוהי דרך המלך לדון גם בעיקר הטענות צופות פני העתיד הנכללות בעתירה שלפנינו.

3.לא למותר להוסיף, כי בהינתן הפער בין חלק מהטענות שנכללו בעתירה לבין הטענות שנכללו בפניות העותרים שקדמו להגשת העתירה, ספק אם העתירה הוגשה לאחר מיצוי הליכים כדין (בג"ץ 2906/23 ויסברגר נ' שר האוצר, פסקה 3 (19.4.2023)).

4.העתירה נדחית אפוא. טענות העותרים ביחס לכל מקרה ומקרה קונקרטי – שמורות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.