בג"ץ 1723/22 החברה להגנת הטבע נ. שרת הפנים

1.

לאחר שעיינו בחומר הרב שהניחו הצדדים לפתחנו, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, קיבלו העותרות את המלצתנו וחזרו בהן מהעתירה. משכך, העתירה נדחית.

2.

בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, מצאנו להבהיר כי העתירה נדחתה לנוכח מכלול הנתונים והנסיבות, שלטעמנו היה בהם להצדיק במקרה דנן את השימוש בסעיף 266ה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

אולם, אין בתוצאה שאליה הגענו כדי לגרוע מכך שהשימוש בסעיף 266ה צריך להיעשות בזהירות ובמשורה רק "מקום בו לא קיימת אפשרות להסדרה מהירה של הנושא בדרך המלך" (השוו בג"ץ 973/12

עמותת 'במקום' מתכננים למען זכויות תכנון נ' שר הפנים , פסקה 3 לפסק דינו של השופט י' עמית (30.5.2013)). אין לנו אלא לחזור ולהפנות לדברים שכבר נאמרו על ידי בית משפט זה ביחס לסעיף זה:

"אין עוררין על כך שמדובר בסעיף 'חריג', במסגרתו ניתנת לרשות סמכות 'לעקוף' את הליכי התכנון והבניה הרגילים, לנוכח קיומו של צורך מיוחד. האפשרות לבצע עבודות ושימושים ללא היתר ותכנית, אכן פוגעת בעקרונות היסוד של דיני התכנון והבניה – המושתתים על שיתוף הציבור בהליך התכנוני, על 'שקיפותו', ועל זכותו של פרט נפגע להתנגד להליך. עקרונות יסוד אלו זכו להכרה ולהגנה בפסיקתו של בית משפט זה לא אחת. בית המשפט אינו נוהג להתערב בשיקול הדעת המקצועי של רשויות התכנון, אולם הוא מקפיד על קיומו של הליך תכנוני תקין, בין היתר על מנת לוודא שעקרונות אלו לא יפגעו [...] ] בענייננו, מתן הפטור פוגע בזכותם של תושבי השכונה, אלו מהם אשר חשים נפגעים מן השינוי הצפוי, להביע את עמדתם, להתנגד, ולפעול לשינוי התכנית.

[...] השימוש בסמכות שלפי סעיף 266ה(ב) צריכה להישמר למצבים חריגים בלבד, וכי על שר האוצר [כיום שר הפנים – הח"מ] לדקדק ולוודא שכל התנאים הקבועים בסעיף אכן מתמלאים, בטרם יחתום על צו הפטור" ( בג"ץ 2721/18 בן מאיר נ' היועץ המשפטי לממשלה (1.5.2018)).

3.

רשמנו לפנינו את התחייבות המשיבות 7-6 לעמוד בתנאים שנקבעו על ידי המשיבה 8.

4.

סוף דבר שהעתירה נדחית, ובנסיבות העניין אין צו להוצאות.