בג"ץ 1728/13 ר.א.מ רכיבים אלקטרומגנטיים בע"מ נ. רשם האגודות השיתופיות

השופט א' רובינשטיין:

א.

עניינה של העתירה דנא בבקשתה של העותרת להורות על ביטול החלטתו של המשיב 1, רשם האגודות השיתופיות, מיום 24.11.11 בתיק מס' 4726/393/09 (להלן ההחלטה ).

רקע

ב.

כעולה מן ההחלטה, בימים 21.12.07 ו-12.5.09 רכשה העותרת סחורות משלהב אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן האגודה ). בעד הסחורה שנרכשה בעסקה הראשונה שילמה העותרת 28,838 ש"ח, ובעד הסחורה שנרכשה בעסקה השניה שילמה 181,331 ש"ח. ביום 10.6.09, בטרם הועברו הסחורות לעותרת ולאחר שההמחאות שניתנו על ידיה בעדן נמשכו, הוצא לאגודה צו פירוק ומונה לאגודה מפרק – המשיב 2. העותרת פנתה למפרק בבקשה לשחרר את הסחורות מהאגודה, אולם בקשה זו נדחתה. ערעור שהגישה העותרת על החלטת המפרק נדחה בהחלטתו של עוזר הרשם (אשר מונה כמפרק נוסף) מיום 20.10.10, בה נקבע כי לעותרת אין זכויות קנייניות בסחורות אלא זכות אובליגטורית בלבד, ומשעה שזו לא השתכללה, אין לה זכות לקבל את הסחורות לרשותה זולת בדרך של הגשת תביעת חוב.

ג.

על החלטתו של עוזר הרשם הגישה העותרת ערעור. בהחלטתו של הרשם מיום 24.11.11 נדחתה טענת העותרת, לפיה "אין זה ראוי כי ערעור על החלטת עוזר הרשם ישמע בפני רשם האגודות ויש בכך עילה לפסלות", וכן טענתה לעניין סמכויותיו של עוזר הרשם. לגוף הדברים נקבע, כי הואיל והסחורות נותרו במחסניה של האגודה ולא נמסרו לעותרת, לא רכשה האחרונה בעלות בהן. נאמר, כי "כל עוד נמצאת הסחורה במחסן החברה – אפילו אם יוחדה לטובת הקונה וממתינה להגעתו על מנת לקחת אותה – כך או כך לא קנה הרוכש קניין בנכס עד שזה לא נמסר לידיו". קביעה זו נסמכה על הוראת סעיף 33 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 הקובע כי "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". עם זאת נקבע, כי בפנייתה של האגודה לעותרת ליתן לה רשות למכירת הסחורה שנרכשה בעסקה הראשונה, השתכללה זכותה האובליגטורית של העותרת בסחורה זו לכדי זכות קניינית.

ד.

מכאן העתירה, הערוכה בפירוט רב, בה הועלו טענות רבות כנגד החלטת הרשם ככל שהדברים אמורים בקביעתו באשר לסחורה שנרכשה בעסקה השניה (המכונה בעתירה הסחורה השניה). בין היתר נטען, כי הרשם התעלם ממעשי מרמה שנעשו, לפי הטענה, על ידי האגודה ועל ידי המפרק, וכי החלטתו של הרשם ניתנה בסתירה לתצהיר היחיד שהוגש בתיק (על ידי העותרת). כן הועלו טענות באשר לקביעתו של הרשם, כי הבעלות בסחורה השניה לא הועברה לידי העותרת. בהקשר זה נאמר, בין היתר, כי "התנהלות הצדדים יצרה נוהג מחייב המהווה הסכמה על שינוי והתנאה על חוק המכר" (סעיף 402 לעתירה). לטענת העותרת, החלטתו של הרשם גורמת לה עוול וסוטה מדרך הצדק.

הכרעה

ה.

לאחר העיון בעתירה ובנספחיה, חוששני כי לא נוכל להיעתר לה. זאת, בראש ובראשונה, נוכח השיהוי הכבד שדבק בה . כזכור, החלטתו של הרשם ניתנה ביום 24.11.11, והעתירה הוגשה ביום 6.3.13, קרי, בחלוף למעלה מחמישה עשר חודשים . סבורנו, כי מדובר בנסיבות בשיהוי כבד, החורג מכל אמת מידה סבירה, שיש בו כדי להביא לדחייתה של העתירה על הסף.

ו.

בעתירתה ניסתה העותרת להצדיק את השיהוי הכבד שדבק בעתירה. נטען, כי כוונותיה של העותרת לעתור היו ידועות למשיבים כבר במהלך הליך הערעור אצל הרשם וגם לאחר החלטתו. עוד נטען, כי "העותרת נתעכבה בהכנתה ובהגשתה של עתירה זו כתוצאה ממספר הליכים שהיה עליה למצות קודם שניתן לה לעתור כרצונה". לאחר העיון, לא ראינו להלום טענות אלה.

ז.

אשר לידיעה המיוחסת למשיבים בדבר כוונתה של העותרת להגיש עתירה, העותרת נסמכת על הצהרותיה במסגרת הליכים שונים שהתנהלו לאחר המועד בו ניתנה החלטת הרשם (בקשה לעיכוב ביצוע ובקשות לעיון בתיקי בית משפט). גם אם עקרונית ניתן היה בהצהרות אלה לרפא את השיהוי שדבק בהתנהלות העותרת – וספק רב אם כך הדבר – מעיון בנספחי העתירה עולה, כי הללו ניתנו לפני חודשים רבים (המסמכים האחרונים שצורפו לעתירה בהקשר זה הם בקשותיה של העותרת מיום 9.7.12 לעיין בתיק מס' 57599-10-10 ובתיק פש"ר 2236/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב; העותרת טוענת (סעיף 167 לעתירה) כי הגישה מסמכים גם ביום 11.10.12, אולם אלה לא צורפו לעתירה).

ח.

אשר לפעולות שבהן נקטה העותרת על מנת למצות הליכים, כטענתה, גם באלה אין כדי לרפא את השיהוי הכבד שדבק בעתירה. ראשית, ספק רב האם אותן פעולות אכן נדרשו לצורך הגשת העתירה; כך, למשל, אין זה ברור מהו הקשר בין הליכים, שבהם נקטה העותרת לצורך קבלת הסחורה שנרכשה בעסקה הראשונה (בהתאם להחלטה), לבין הגשתה של העתירה. שנית, גם אם נניח כי אותן פעולות אכן נדרשו לצורך הגשת העתירה, וכאמור ספק רב אם אלה פני הדברים, ממילא נגועה העתירה בשיהוי רב. כך, החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בהן התאפשר לעותרת לעיין בתיקים ניתנו בימים 24.10.12 ו-4.11.12 (נספחים 100 ו-101 לעתירה), קרי, שלושה חודשים טרם הגשת העתירה.

ט.

לשיהוי הכבד שדבק בעתירה יש להוסיף, כי "בית משפט זה אינו דן בהחלטות רשם האגודות בענייני פירוק בתורת ערכאת ערעור רגילה, אלא עליו לבחון את ההחלטה על פי עילות הביקורת הנהוגות בבית המשפט הגבוה לצדק. כבר נפסק לא אחת כי תחום התערבות זה הוא מצומצם ומוגבל למצבים בהם נפלה טעות מהותית בהחלטה או כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת" (בג"צ 8405/02 SYSTEMATE NUMAFA B.V

נ' רשם האגודות השיתופיות

(לא פורסם, 12.12.02; השופטת פרוקצ'יה)). הדברים מקבלים משנה תוקף עת עסקינן בהחלטות של הרשם בערעור על החלטות המפרק (בג"ץ 9176/05 נמרוד נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 28.4.10)). על רקע הלכה זו, לא נמצא כי קיימת בענייננו עילה להתערבות בהחלטת הרשם, באשר היא אינה מגלה טעות משפטית מהותית, ובאשר שיקולי צדק אינם מחייבים התערבות כאמור. עיון בעתירה מלמד, כי לאמיתו של דבר העותרת חפצה בדיון ערעורי נוסף על החלטת הרשם. לכך אין בידינו להיעתר.

י.

טרם חתימה, נשוב ונזכיר את קריאתו משכבר הימים של בית משפט זה למחוקק לתקן את החוק ולאפשר ערעור על כל החלטותיו של רשם האגודות השיתופיות לבתי משפט שאינם בית המשפט הגבוה לצדק (ראו בג"צ 2786/94 מנא נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 11.9.94); בג"צ 861/07 קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (טרם פורסם, 8.12.10)).

כללם של דברים

יא.

איננו נעתרים איפוא לעתירה.