בג"ץ 1767/05 מועצה מקומית הר אדר נ. משרד הבטחון

1.העתירות שלפנינו עוסקות שתיהן באותו תוואי של גדר ההפרדה – משני כיווניו. העתירה האחת (בג"ץ 1767/05) הוגשה על-ידי המועצה המקומית הר אדר, יישוב ישראלי ביהודה ושומרון הגובל בקו תחום אזור יהודה ושומרון. העתירה האחרת (בג"ץ 2223/05) הוגשה על-ידי תושבים מן היישוב הפלסטיני בית סוריק, השוכן במרחק קצר מזרחה להר אדר. בין שני יישובים אלה נבנית גדר ההפרדה, על-פי צו תפיסה שהוציא המפקד הצבאי באזור (ת/75/04; להלן – צו התפיסה). שתי העתירות תוקפות, אפוא, את תוכן הצו, כאשר כל אחת מהן מבקשת כי תוואי הגדר יורחק מיישובם של העותרים, לכיוון יישובם של העותרים שמנגד, כך שתימנע פגיעה בזכויות התושבים מעבר זה ומעבר זה.

2.לשתי העתירות שלפנינו קדמה העתירה בבג"ץ 426/05 מועצת הכפר בידו נ' ממשלת ישראל . עתירה זו הוגשה מטעם כמה מועצות של כפרים פלסטיניים, שתוואי גדר ההפרדה פוגע (לטענתן) בשטחן. בין אלה עותרת גם מועצת הכפר בית סוריק. אף בעתירה זו נתבקש בית המשפט להורות על ביטול צו התפיסה, ועמו צווים נוספים לאורך התוואי הנמשך ממזרח וממערב. בבג"ץ 426/05 נתנּו (ביום 7.2.2005) צו ביניים מצומצם. ברקע לכל שלוש העתירות – פסק הדין בבג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל , אשר הביא לביטול התוואי הקודם שנועד לגדר ההפרדה באזור.

3.גם בשתי העתירות שלפנינו הוגשו בקשות למתן צווי ביניים, שיאסרו על ביצוע עבודות בתוואי גדר ההפרדה באזור עליו חל צו התפיסה, עד להכרעה בעתירות לגופן. בקשות אלה נשמעו בפנינו בצוותא-חדא ביום 31.3.2005. לאחר עיון בטענות הצדדים בכתובים ושמיעתן על-פה, דעתנו היא כי דין הבקשות להידחות. לא הוצגו לנו טעמים מיוחדים או נסיבות חדשות, שיהיה בהם להצדיק סטייה מהחלטתנו בבקשה לצו ביניים בבג"ץ 426/05.

4.בדיון בפנינו העלה בא-כוח העותרים בבג"ץ 2223/05 טענה, כי בעוד בבג"ץ 426/05 נדון עניינם הכללי של הכפר בית סוריק ושל יתר הישובים הפלסטיניים בגזרה, הרי שבג"ץ 2223/05 נועד לבטא את תביעותיהם הפרטניות של תושבים, הנפגעים באופן אישי מתוואי הגדר. המשיבים חולקים על טענה זו. גם אם כך, המשיבים מתבקשים – כפי שאף הסכימו עצמם – לבחון כל פנייה פרטנית שתוגש אליהם מצד מי מן התושבים, אשר תלוּוה בתיעוד מתאים. בחינה זו תקוים בשקידה ובמהירות הראויות.

5.על כן אנו קובעים כי הבקשות לצווי ביניים בבג"ץ 1767/05 ובבג"ץ 2223/05 נדחות. הדיון בעתירות יאוחד עם הדיון בבג"ץ 426/05, ויתקיים לאחר מתן פסק דין עקרוני בבג"ץ 4825/04 ובבג"ץ 4938/04.