בג"ץ 1803/03 סוזן ברקלי נ. מדינת ישראל

השופטת ד' ביניש:

בעתירה זו מבקשת העותרת כי נורה למשיבה לשחרר את העותרת מהמשמורת בה היא מוחזקת. העותרת, אזרחית ארה"ב, נכנסה לישראל באשרת תייר ותוקפה של אשרה זו פג לפני כחודש. ביום 20.2.03 בשעות הערב, כאשר חצתה את מחסום חווארה והציגה את דרכונה, נעצרה העותרת בחשד להיותה שוהה בלתי חוקית. טענתו המרכזית של בא-כוח העותרת היא כי העותרת אינה שוהה בלתי חוקית משום שנאמר לה במשרד הפנים כי מותר לה להישאר על פי דין בישראל בזמן שבקשתה להארכת רישיון ישיבה נמצאת בטיפול.

סמכותו של שוטר להביא אדם למקום משמורת לשם משמורת זמנית, כאשר היה לשוטר יסוד סביר לחשד כי הוא שוהה בישראל שלא כדין, מוסדרת בסעיף 13ב לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). עוד קובע חוק הכניסה לישראל, בסעיף 13יב, כי הסמכות לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות בדבר החזקת שוהה שלא כדין במשמורת נתונה לבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. למותר לציין כי כבר נקבע בבית משפט זה כי העובדה שהמוחזק במשמורת טוען ששהייתו בארץ הינה כדין, אין בה כדי לשלול את סמכותו של בית הדין לביקורת משמורת לדון בעניינו (ראו: בג"ץ 7690/02 דאמשה אליה נ' השר לבטחון פנים (לא פורסם); בר"ם 1/03 קר נ' השר לבטחון פנים (טרם פורסם)). זאת ועוד, גם בעובדה כי העותרת מוחזקת במשמורת זמנית, בטרם הוצאת צו הרחקה או צו משמורת נגדה, אין כדי לשלול את אפשרותה לפנות לבית הדין לביקורת משמורת. זאת ניתן ללמוד מלשונו הברורה של סעיף 13יז לחוק הכניסה לישראל הקובע כי "מוחזק במשמורת רשאי לפנות מיוזמתו לבית הדין בכל עת בבקשה לבחינת ענינו". עניינה של העתירה מצוי אפוא בסמכותו של בית הדין לביקורת משמורת, ומכל מקום עתירה אשר עילתה נעוצה בחוק הכניסה לישראל תתברר בבית משפט לעניינים מנהליים ולא בבית משפט זה, וכך גם הודע לבא-כוח העותרת סמוך לאחר הגשת עתירתו.

אשר על כן, דין העתירה להדחות על הסף.