בג"ץ 1816-24 בג"ץ 1816-24

השופטת ר' רונן:

עניינה של העתירה שלפנינו היא בבקשת העותרת כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא יוצבו גלאי מתכות (להלן: מגנומטרים) בכל שערי הר הבית.

1.לטענת העותרת, כיום מוצבים מגנומטרים רק בשערי הכניסה להר הבית מהם נכנסים יהודים ותיירים, ולא בשערים מהם נכנסים מוסלמים. לשיטתה, מצב דברים זה מפלה לרעה את היהודים והתיירים על רקע גזעני. עוד טענה העותרת כי הצבת מגנומטרים בשערי הר הבית היא הדרך הטובה והיעילה ביותר למניעת פיגועים; כי באי-הצבת המגנומטרים נוטלים המשיבים סיכונים מיותרים על חשבון חייהם של אזרחים ושוטרים; כי לא ניתן עוד להסתמך על החלטותיהם של גורמי הביטחון במדינה; וכי החלטת המשיבים באשר לאופן בו הוצבו המגנומטרים בהר הבית איננה סבירה ואיננה עניינית.

2.ביום 14.2.2024 פנתה העותרת למשיב 1, השר לביטחון לאומי, בדרישה להעמיד מגנומטרים בשערי הר הבית לפני תחילת חודש הרמאדן; וביום 18.2.2024 פנתה העותרת למשיב 2, מפקד מחוז ירושלים באותה הדרישה. ביום 25.2.2024 נשלחה לעותרת תשובה לפנייתה על-ידי סגנית יועמ"ש מחוז ירושלים (להלן: תשובה מטעם המשיב 2). במסגרת התשובה הובהר כי "הסדרי הביטחון בהר הבית על כלל שעריו נקבעים משיקולים מקצועיים על פי הערכת מצב עדכנית מעת לעת ועל סמך הניסיון המצטבר בנושא". עוד הובהר כי כללי הביקור בהר הבית נקבעים על-ידי הדרג המדיני ומיושמים בשטח על-ידי משטרת ישראל. ביום 27.2.2024 שלח בא-כוח העותרת מכתב תשובה במסגרתו נטען פעם נוספת כי מתן אפשרות כניסה להר הבית ללא בדיקה של מגנומטר מהווה סכנה לציבור ובמיוחד לשוטרים המשרתים במקום. עוד נטען כי במכתב התשובה שנשלח לעותרת לא הייתה כל התייחסות לטענת האפליה כלפי יהודים ותיירים בכך שרק הם נאלצים לעבור במגנומטרים בכניסה להר הבית.

על רקע האמור הוגשה העתירה דנן במסגרתה עתרה כאמור העותרת למתן צווים שיורו למשיבים להציב מגנומטרים בכל שערי הר הבית. בנוסף, העותרת עתרה למתן צו בינייים אשר יורה על הצבת מגנומטרים בכל שערי הר הבית במהלך חודש הרמאדן.

דיון והכרעה

3.לאחר עיון בעתירה על נספחיה, הגענו למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

4.כעולה מהאמור לעיל, העתירה דנן מכוונת כנגד הסדרי הביטחון בהר הבית. המשיבים הם האמונים על ביטחון הציבור ועל שמירת הסדר הציבורי בהר הבית. הסדרי הביטחון בהר הבית הם נושאים המצויים בליבת שיקול הדעת של הרשות המבצעת והם תוצר של איזונים עדינים בין שיקולים הנוגעים לדת, מדיניות חוץ, שיקולי ביטחון וסדר ציבורי (בג"ץ 2818/20 עציון נ' ראש הממשלה, פסקה 6 (19.5.2020) (להלן: עניין עציון); בג"ץ 8871/17 פואה נ' ניצב יום הלוי, מפקד מחוז ירושלים, פסקה 14 (14.12.2017)).

כידוע, הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה אינו מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הרשות המוסמכת, והוא יתערב בהחלטתה רק ככל שנפל בה פגם מהותי היורד לשורש העניין (ראו מיני רבים: בג"ץ 8222/21 נעמה נ' מנהל אגף הסיעוד במשרד הבריאות, פסקה 18 (26.5.2022); בג"ץ 5787/18 רובינשטיין נ' לשכת הסיוע המשפטי מחוז ת"א, פסקה 6 (21.11.2018)). כך על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהחלטה המבוססת על שיקולי מדיניות ושיקולים ביטחוניים. הדברים אמורים אף ביתר שאת לאור הרגישות הדתית והמדיניות הייחודית ויוצאת הדופן של מתחם הר-הבית, בפרט בימים אלה. כפי שצוין לא אחת בפסיקתו של בית משפט זה, רגישותו הייחודית של מתחם הר הבית מחייבת אותנו לנקוט במשנה זהירות בבואנו להתערב בשיקול הדעת הרחב המוקנה לרשויות המופקדות על שמירת הסדר הציבורי ושלום הציבור במתחם (עניין עציון, פסקה 6; בג"ץ 6766/20 המטה למען ארץ ישראל נ' מפקד מחוז ירושלים (6.10.2020)).

5.במקרה הנוכחי, העותרת לא העמידה תשתית ראייתית, אף לא ראשונית, לכך שההחלטה היכן יוצבו המגנומטרים התקבלה מטעמים לא עניינים, מתוך שיקולים זרים או שנפל בה פגם מהותי אחר היורד לשורש העניין. מנגד, מתשובת המשיב 2 לפנייתה עולה כי הסדרי הביטחון בהר הבית, ובפרט הצבת המגנומטרים בשעריו, נקבעים משיקולים מקצועיים המבוססים על הערכות ביטחוניות המתעדכנות מעת לעת, ועל הניסיון המצטבר בנושא. משכך, ולאור אמות המידה האמורות להתערבות בשיקול דעתם של המשיבים – לא מצאנו שהעתירה מבססת עילה להתערבות.

6.סוף דבר: העתירה נדחית. משלא התבקשה תגובה – אין צו להוצאות.