בית המשפט העליון
בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק
בג"צ 97 / 1853
בפני: כבוד המשנה-לנשיא ש' לוין
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת ד' דורנר
העותר:
נביל חדאד
נגד
המשיבים : 1. משרד התחבורה
2. עירית חיפה
3.קווי מוניות מוסדרים בע"מ
בקשה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
פסק דין
1.העותר הוא בעל מונית. הוא הפעיל במשך כ20- שנה קו שירות בעיר חיפה. על-פי הוראות חלק ו' לתקנות התעבורה, תשכ"א1961- (להלן - התקנות), יחידים אינם יכולים להפעיל קווי שירות באופן עצמאי, כי אם רק במסגרת תאגידים רשומים אשר באמצעותם ניתנים הרשיונות להפעלת הקווים מאת המשיב 1. לאחרונה ננקטה על-ידי המשיב 1 מדיניות, שתכליתה אכיפת הוראות אלה והשלטת סדר בענף מוניות השירות. בעקבות זאת נדרש גם העותר, שביקש להמשיך ולהפעיל את קו-השירות בו פעל בעבר, להתקשר עם המשיבה 3 או עם כל תאגיד מוניות אחר שיבחר. בנוסף לאמור בתקנות, קיים בעיר חיפה חוק-עזר משנת 1985, הקובע כי השתייכות לתאגיד מוניות מהווה גם תנאי לקבלת היתר חניה למונית בתחומי העיר.
2.העתירה מופנית כנגד התקנות המסדירות הפעלת קווי שירות במסגרת של תאגיד בלבד. כמו-כן טוען העותר כי מדיניות האכיפה של המשיב 1 אינה סבירה, וזאת לאור השנים הרבות בהן לא נאכפו התקנות האמורות. עוד מופנית העתירה כנגד הדרישות הכספיות אותן מציבה המשיבה 3 כתנאי להצטרפות העותר לשורותיה. ולבסוף מבקש העותר כי המשיבה 2 תעניק לו היתר חניה כקבוע בחוק-העזר.
3.עתירות דומות לזו של העותר נדחו לא מכבר על-ידי בית משפט זה, בין השאר בנימוק שהתקנות הרלוונטיות הותקנו עוד לפני כניסתו לתוקף של חוק-יסוד: חופש העיסוק ולכן חל עליהן סעיף 10 לחוק-היסוד. ראו: בג"ץ 1101,1505,2572,2791,7328,8670,8671/96, 904/97 ברוך אברהם ואח' נ' מ"י ואח' (טרם פורסם) (להלן - עניין אברהם ). כפועל יוצא מכך ברור שאף התנאי הקבוע בחוק-העזר בנוגע למתן היתר חניה מתיישב עם הוראות התקנות. בנוסף, נדונה שם גם מדיניות האכיפה של המשיב 1, ונפסק כי היא סבירה ועולה בקנה אחד עם הוראות הדין. באשר ליחסים שבין בעלי המוניות לתאגידי המוניות, הרי שבמהלך הדיון בעתירות בעניין אברהם
הצהיר המפקח על התעבורה בפני בית המשפט כי יוקם על-ידו מנגנון שיבחן תלונות של בעלי מוניות כלפי תאגידי המוניות, לרבות בדבר דרישות ההצטרפות לתאגידים אלו.
נימוקים אלה מקובלים אף עלינו. הצדדים והעובדות בשני המקרים דומים עד מאד - כמעט זהים - ולא מצאנו בעתירה שבפנינו כל חידוש בהשוואה לעניין אברהם . אשר-על-כן דין העתירה שבפנינו להידחות על הסף. עם זאת, יש לפעול בעניינו של העותר כפי שנפסק בעניין אברהם ולאפשר גם לו תקופת מעבר לצורך התארגנות עד לתאריך 31.8.97, כך שרק מתאריך זה יוכלו המשיבים 1 ו2- לאכוף את התקנות ואת חוק-העזר על העותר. באשר לטענותיו כלפי המשיבה 3, על העותר לעשות שימוש במנגנון התלונות שיוקם על-ידי המפקח על התעבורה.
4.בשולי הדברים נבקש להוסיף שתי הערות: ראשית, מתגובת באת-כוח המדינה לעתירה שבפנינו עולה, כי העותר מחזיק זוטובוס מתאריך 20.2.92. לפיכך לא חלה עליו הוראת תקנה 276א לתקנות והוא זכאי לקבל רשיון לנסיעה מיוחדת באוטובוס. עובדה זו משפרת את מצבו של העותר בהשוואה לחלק מן העותרים בעניין
אברהם . שנית, אנו מצטרפים להערותיו המשלימות של השופט זמיר בסעיפים 33-26 לפסק-דינו בעניין אברהם , ומבקשים להפנות אליהן את תשומת לבו של המשיב 1 גם בעניינו של העותר שבפנינו.
העתירה נדחית.
ניתנה היום, א בתמוז התשנ"ז (6.7.1997).
המשנה-לנשיא ש
ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97018530.
L04