בג"ץ 1863/09 יוסף נאסיף נ. משרד הביטחון

השופט א' רובינשטיין:

א.

בעתירה שלפנינו (שהוגשה ביום 1.3.09) טוען העותר, כי בשנים 2000-1976 שירת בצבא דרום לבנון, ותפקידו האחרון היה מפקד גדוד בדרגת רס"ן. עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000 עברו העותר ומשפחתו לישראל. עוד נטען, כי בשנת 2001 החליטה הממשלה כי המנהלה הביטחונית לסיוע (להלן מנב"ס ) תטפל בשיקומם של קציני צד"ל בכירים, וסיווגם הורחב מעת לעת. עניינה של העתירה, טענת העותר לפיה היה צריך להיכלל בקבוצת הקצינים (מדרגת סגן אלוף ומעלה) שהועברו לטיפול מנב"ס בשנת 2003 במעמד של "משוקם בכיר", ולא בקבוצת הקצינים שהועברה לטיפולה בשנת 2004 בדרגת שיקום נמוכה יותר. נטען, כי שירות העותר כמפקד גדוד בתנאי שדה מצדיק את הכללתו בקבוצה הבכירה. לאחר שפניות העותר למנב"ס נענו בתשובה שרק קצינים בדרגת סגן אלוף זכאים למעמד של משוקם בכיר, הוגשה העתירה שלפנינו.

ב.

בתגובת המשיבה (מיום 2.7.09) נמסר, כי העותר שירת בצד"ל רק עד שנת 1995, וכי חרף עובדה זו הוכלל בקבוצת הקצינים שזכתה (בשנת 2004) למעמד של משוקם מועדף. נטען, כי הקריטריון למעמד של משוקם בכיר הוא דרגת סגן אלוף, וזה אינו מתקיים בעותר. הוזכר, כי רוב אנשי צד"ל הועברו מטיפולה של מנב"ס לאחריות משרד הקליטה, וכי העותר נכלל בקבוצה מצומצמת שנותרה בטיפולה. נטען, כי ההבחנה בין אנשי צד"ל המשוקמים במסגרת מנב"ס לבין אנשי צד"ל שהועברו לטיפול משרד הקליטה אושרה בפסק דינו של בית משפט זה בפרשת בוטרוס (בג"צ 10513/05 בוטרוס נ' ממשלת ישראל (לא פורסם) ניתן ביום 28.1.09), וכי רציונלים דומים חלים גם על ההבחנה בין הקבוצות השונות המטופלות במסגרת מנב"ס.

ג.

לאחר העיון לא נוכל להיעתר לעתירה. ההסדרים שקבעה המדינה לעניין קליטתם ושיקומם של אנשי צד"ל כוללים סיווגים פרטניים שונים. אחד מהם הוא הבחנה בין מי שמטופלים על-ידי המינהלה הבטחונית לסיוע (מנב"ס) ובין מי שמטופלים במסגרות ממשלתיות אחרות, כעולה מתשובת המדינה (כגון לפי החלטת הממשלה 3475 מ- 4.5.08, שכותרתה "תכנית חומש לשילוב חברתי-כלכלי של יוצאי צד"ל במדינת ישראל"). הבחנה אחרת היא בתיק מטופלי מנב"ס עצמם, כגון בין "משוקם בכיר", "משוקם מועדף" (הקטגוריה אליה משתייך העותר) ו"משוקם". המדינה מודיעה - ואין סיבה לפקפק בכך - כי כאמור, "המבחן היחיד אשר על פיו ייקבעו המועמדים לשדרוג לדרגת 'משוקם בכיר' הינו דרגה של סגן אלוף". העותר היה בדרגת רב-סרן. מטבען של החלטות מינהליות, שעליהן לשים פדות במקום כלשהו, אם על-ידי גיל (למשל - לצורך נישואין, או השתתפות בבחירות, או קבלת רשיון נהיגה וכדומה על אדם להיות בגיל מסוים, ובהיותו בן יום אחד בלבד פחות, לא ייכנס למעגל הרלבנטי); לגבי אחוזי נכות המזכים בהטבות חל אותו כלל - מי שנכותו פחותה באחוז אחד מזו המזכה, לא יזכה להטבה, וכן הלאה וכן הלאה.

ד.

בפרשת בוטרוס , שאליה התיחסה התשובה, נטען באשר לאפליה בין אנשי צד"ל שונים. נאמר בפסק הדין:

"ההחלטה לקיים הבחנה על פי סוג השירות, מועד השירות, וטיב הסיוע והקשרים, לרבות קשרים מודיעיניים, אינה החלטה מפלה. יתכן וניתן להבין זאת כי יש מבין קציני צד"ל ואף מבין חיילי צד"ל לשעבר, החשים תחושת קיפוח. אך המדינה במסגרת ההגבלות התקציביות, החלות על כל הטבה וסיוע הניתן מטעמה, הכירה בחובה לסייע לכל יוצאי צד"ל ובכל הדרגים, ואף על פי כן ראתה ליצור הבחנה בין הבכירים לאחרים. לא מצאנו פסול בשיקולים שהוצגו לפנינו".

דברים אלה יפה כוחם גם בענייננו. גם אם חש העותר אי נחת בכך שאחרים זוכים להטבה גדולה יותר בשל דרגתם (סא"ל, לעומת דרגתו כרס"ן ) - אין בכך כדי להצדיק התערבותנו; אין המדובר בשיקול זר, והבחנה מעין זו מתקבלת על הדעת. זאת, מה גם שהעותר זוכה לדרגת שיקום של "מועדף", כאמור, ואף זו כמסתבר לאו מילתא זוטרתא.

ה.

נוכח זאת לא נוכל להיעתר לעתירה.