בג"ץ 1879/08 בוריס ברטשניידר נ. משרד הפנים

העתירה שבכותרת נמחקה לבקשתו של העותר. המדינה ביקשה לפסוק לה הוצאות. בקשה זו היא המונחת לפניי.

ביום 27.2.2008 הגיש העותר, אזרח מדינת ישראל, את העתירה שבכותרת, ובה ביקש כי המשיב ינפיק אשרת כניסה לישראל עבור רעייתו של העותר, הגב' ברטשניידר אאורליה, אזרחית מדינת מולדובה (להלן: אאורליה), ויאשר התחלה של ההליך המדורג להסדרת מעמדה בישראל מכוח נישואיה לעותר במולדובה. בעתירה תואר תהליך ההיכרות בין העותר לבין אאורליה, שהחל בשנת 2004 כשזו האחרונה שהתה בישראל שלא כדין. נטען, כי מערכת היחסים הפכה רומנטית וכי כשנפצע העותר בתאונת עבודה טיפלה בו אאורליה במסירות. השניים, כך נטען, חיו כבני זוג בדירתו של העותר עד שאאורליה גורשה מישראל (בשנית) בשנת 2006. בשנת 2007, כך נטען, נישאו השניים בנישואין אזרחיים במולדובה. על רקע זה טען העותר כי היה על המשיב, לאור כל המסמכים והאישורים שהונחו לפניו, ליתן אשרת כניסה לאאורליה.

המשיב הגיש (ביום 30.7.2008) את תגובתו לעתירה, ובה טען כי לא קמה עילה להתערב בהחלטתו שלא ליתן לאאורליה אשרת כניסה לישראל ושלא לאשר את כניסתה להליך המדורג. בתגובה צוין בין השאר כי אאורליה הורחקה מישראל פעמיים בשל שהות שלא כדין, וכי הנתונים שאסף המשיב מקימים חשד מבוסס כי נישואי בני הזוג הם נישואים פיקטיביים שנועדו להקנות לאאורליה מעמד בישראל. המשיב סקר בתגובתו את עיקרי העובדות בכל הנוגע לשהותה של אאורליה בארץ בניגוד לדין, ופירט את הסיבות השונות העומדות בבסיס ספקנותו לגבי הקשר בין העותר לבין אאורליה.

ביום 31.1.2010 ביקש העותר למחוק את העתירה. בבקשתו נטען כי אאורליה לא הורשתה להיכנס לארץ מאז שנת 2006, ועל כן השתקעה במולדובה. ניסיונו של העותר לשהות עמה במולדובה, כך נטען, לא צלח, ועם הזמן נותק הקשר בין בני הזוג. המשיב לא התנגד למחיקת העתירה אך עתר לפסיקת הוצאות לטובתו. ביום 2.2.2010 נמחקה העתירה (החלטת כבוד השופטים א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן וי' דנציגר), וכל שנותר הוא עניין ההוצאות.

המשיב סבור כי במקרה זה יש לפסוק לו הוצאות מן הטעם שהעתירה נמחקה ללא שנתקיים דיון בה לגופו של עניין, ובמצב דברים זה נראה כי הגשת העתירה לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. המשיב מטעים כי גם אם מחיקת העתירה יסודה בשינוי נסיבות נטען, אין בכך כדי לשלול את זכאותו לפסיקת הוצאות בגין הטרחה שהייתה כרוכה במתן תגובה לעתירה. העותר הגיב לבקשה וטען כי מערכת היחסים בינו לבין רעייתו הייתה אמיתית וכנה, וכי הגשת העתירה הייתה מוצדקת. העותר מדגיש כי אין מדובר במקרה שבו נעשה ניסיון לרמות את רשויות ההגירה, וכי רק שינוי הנסיבות הוביל למחיקת העתירה. העותר מציין עוד כי הוא חסר אמצעים, גלמוד ומתפרנס בקושי רב.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שבתיק באתי למסקנה כי יש מקום לחייב את העותר בהוצאות המשיבים אולם זאת בסכום מתון. כפי שנקבע לא אחת, כאשר עותר מבקש למחוק את עתירתו מבלי שקיבל את הסעד המבוקש, יש בכך משום אינדיקציה לכך שהגשת העתירה לא הייתה מוצדקת מלכתחילה. אכן, הגשת עתירה לבית המשפט אינה בבחינת "ניסוי כלים". לכל עתירה יש צד שכנגד, ובעל דין המגיש הליך צריך להניח שיריבו ישא בהוצאות כדי לעמוד על זכויותיו. כאשר הצד שכנגד מגיש תגובה ולאחר מכן מבקש העותר למחוק את עתירתו מבלי שזו נתבררה לגוף העניין, קמה הנחה בדבר היות העתירה בלתי-מוצדקת, ועל העותר הטוען אחרת להציג הסבר משכנע (ראו למשל בג"ץ 1710/08 ליסיצה ייבגני נ' משרד הפנים (לא פורסם, 7.1.2010)). לכן, ככלל, "מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד" (בג"ץ 5319/09 עבדאלקאדר נ' שר הפנים (לא פורסם, 29.9.2009)).

בענייננו, טענות העותר בבקשה למחיקת העתירה, כמו-גם בתגובה לבקשה לפסיקת הוצאות, אין בהן כדי לשלול את זכאותו של המשיב להוצאות. טענתו של העותר כי הנישואין היו אמיתיים וכנים לא הועמדה לבירור שיפוטי ונותרה בגדר טענה בעלמא. הסברו של העותר בעניין שינוי הנסיבות שהוביל למחיקת העתירה – הסבר כללי למדי שלא נתמך בתצהיר – אף הוא אינו מלמד כי הגשת העתירה הייתה מוצדקת וכי ראוי שהמשיב יוותר בסופו של יום ב"חסרון כיס". עם זאת, איני סבור שיש לפסוק במקרה זה הוצאות בסכום גבוה. המשיב נדרש במקרה זה להגשת תגובה אחת לעתירה, וכן תגובה קצרה לבקשת העותר למחיקת העתירה (שבה פירט המשיב את נימוקי הבקשה לפסיקת הוצאות). לא התקיים בעתירה דיון בעל-פה וזאת משהעותר מחק ביוזמתו את ההליך. כמו-כן הבאתי בחשבון את נימוקיו של העותר למחיקת העתירה ואת טענתו בדבר מצוקה כלכלית. במכלול הנסיבות סבורני כי יש לחייב את העותר בתשלום הוצאות למדינה בסכום של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מעת המצאת ההחלטה ועד התשלום בפועל.