בג"ץ 1962/96מזרחי יעקב נ. חזן דוד

השופט ת' אור :

1.בין הצדדים התעוררו חילוקי דעות בדבר אופן ניהולה של חברה לניהול אולמות, אשר אמורה היתה לפעול על נכס מקרקעין בבעלותם. הסכסוך הועבר להכרעת בורר יחיד ( להלן: הבורר ). בפסקו קבע הבורר קביעות שונות בדבר תקופת חוזה השכירות בנכס, דמי השכירות, איזון חיובים בין הצדדים החברה ובעלי הנכס, וכן תשלומים המגיעים למבקש לגבי העבר בקשר עם הזכות שהיתה לו להשתתף באופן פעיל בניהול החברה. הבורר הגיע למסקנה כי הצדדים עוינים זה לזה, ולפיכך הורה על ביטול הפעילות המשותפת בחברה, על ידי כך שהמשיבים צוו לקנות את מניות המבקש (סעיפים 4.3 ו4.4- לפסק הבוררות), וכי בתמורה ישוחרר הלה מערבויותיו שנתן לחובות החברה (סעיפים 4.1 ו4.2- לפסק הבוררות).

המשיבים פנו לבית המשפט בבקשה לביטול פסק בוררות זה ( להלן: פסק הבורר הראשון ).

בית המשפט המחוזי, מפי הנשיא וינוגרד, קבע שלבורר לא היתה סמכות לצוות על המשיבים לרכוש את מניות המבקש, והחליט כדלקמן:

"בסעיף 4 לפסק הבוררות, שנתן עו"ד וסטמן, הוא קבע שהנתבעות 2 ו3- ירכשו את חלקו של מזרחי בחברה, והוא אף קבע הנחיות לנושא זה.

אין חולקין שנושא זה לא היה בגדר סמכותו, ועל כן יש מקום לבטל חלק זה של פסק הבוררות.

משבוטל חלק זה, יש מקום שהבורר ישלים את פסק הבוררות ויקבע את דרך ניהול החברה ואולם השמחה על ידי הצדדים.

אם ימצא צורך בכך, יזמן הבורר את באי כוח הצדדים לשמיעת ראיות נוספות או טענות נוספות, הכל כפי שימצא לנכון.

על כן, אני מבטל את סעיף 4 של פסק הבוררות ומחזיר את הפסק לבורר. הבורר ישלים את הטעון השלמה עקב הביטול הנ"ל, כאמור" (ההדגשה שלי - ת"א).

העניין חזר אל הבורר, וניתן על ידו פסק חדש. בפסקו החדש פרש הבורר את הנחיית בית המשפט המחוזי, כך שרק ההוראות בדבר מכירת המניות בטלות, ואילו ההוראות בדבר שחרור המבקש מערבויותיו עומדות בתוקפן. ביחס לניהול החברה, נפסק עוד, כי המבקש יקבל שכר חודשי וזכות להמשיך לפעול כדירקטור בחברה.

2.על פסק מחודש זה ( להלן: פסק הבורר השני ) הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת לביטול, בטענה כי על פי פסק דינו של הנשיא וינוגרד בוטל סעיף 4 כולו, כולל סעיפים קטנים 4.1 ו4.2- שבו. הם מוסיפים וטוענים, כי המצב שנוצר על פי פסק הבורר השני אינו סביר: ההסדר מפטיר את המבקש מערבויותיו, וכן משאיר בידיו את מניותיו. זאת, בעוד שההצדקה לשיחרורו מן הערבויות נעוצה היתה בכך שיעביר את מניותיו למשיב.

בקשת המשיבים לבית המשפט המחוזי התקבלה, ובית המשפט הורה לבטל את סעיף 4 כולו של פסק הבורר הראשון. כפי שקובע בית המשפט המחוזי, השארת חלק מסעיף 4 על כנו - סעיפים 4.1 ו4.2- העוסקים בהפטר המבקש מערבויותיו - נעשתה שלא בסמכות הבורר, בהיותה סותרת את פסק הדין של הנשיא וינוגרד. לפיכך נפסק, כי פסק הבוררות השני מאושר, למעט סעיף 4 הנ"ל בכללותו אשר בוטל.

על פסק דין זה הוגשה בקשה זו לרשות ערעור.

3.דין הבקשה להדחות. פסק דינו של הנשיא וינוגרד, אשר צוטט לעיל, ברור: סעיף 4 כולו בוטל, כולל סעיפים 4.1 ו4.2- אשר בו. ברור, על כן, שבפסקו השני פעל הבורר בניגוד לפסק דין זה.

נוסיף, שגם על פי הגיון הדברים, לא היה מקום להשאיר את הוראות סעיפים 4.1 ו4.2- לפסק הבורר הראשון בעינן, מאחר וחיוב המשיב לרכוש את מניות המערער - בוטל. רק עם העברת זכויותיו של המבקש כבעל מניות בחברה היה הגיון בביטול ערבויותיו לחברה. הדבר גם עולה מפסק הבורר הראשון, כשהבורר אומר מפורשות:

"לאחר עיון, הגעתי למסקנה כי על הנתבעות 2 ו3- לרכוש את חלקו של מזרחי בחברה. שוויון של מניותיו וזכויותיו של מזרחי בחברה, בקיזוז ערבויותיו , הוערך על ידי ..." (ההדגשה שלי - ת"א).

הנה כי כן, הבורר עצמו קשר את ביטול הערבויות של המבקש ברכישת מניותיו בחברה על ידי המשיבים.

על סמך כל האמור לעיל, דין הבקשה לרשות ערעור להדחות, והיא נדחית בזה.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 15,000 ש"ח.