בג"ץ 1969/07 חסאן ראתב יונס עוויאס נ. בית המשפט הצבאי בשומרון

השופטת מ' נאור :

1.

זוהי עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים, אשר דחה את הערעור שהגיש העותר על פסק הדין של בית המשפט הצבאי שומרון.

2.

העותר הורשע בבית המשפט הצבאי שומרון בעשרה אישומים, ובהם שתי עבירות של גרימת מוות בכוונה, שתי עבירות של נסיון לגרימת מוות בכוונה, וכן עבירות החזקת והנחת פצצה, נסיון ירי לעבר אדם, קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה וחברות בארגון אסור. בפסק הדין נקבע כי העותר, בהוראת משלחי המחבלים שהתאבדו בפיגוע בעיר עפולה בשנת 2002 בו נרצחו נועם גוזבסקי ז"ל ומיכל מור ז"ל, פתח ציר בעבור המחבלים המתאבדים כשהוא נוסע במונית לפני הרכב בו יצאו לכיוון ישראל. בית המשפט דחה מטעמים שפירט את הטענות במשפט הזוטא שהעלה העותר וקיבל את אמרותיו שנגבו בחקירתו במשטרה. בית המשפט הרשיע את העותר בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וגזר על העותר עונש של שני מאסרי עולם מצטברים וכן 30 שנות מאסר לריצוי בפועל ובמצטבר.

3.

בית המשפט הצבאי לערעורים דחה את ערעור העותר על הכרעת הדין ועל גזר הדין, תוך שהוא קובע שאין מקום להתערבות בקביעותיו ובטעמיו של בית המשפט הצבאי שמרון. נקבע כי מעשיו של העותר חמורים ביותר, והעונש שנגזר עליו הנו העונש ההולם. בית המשפט הוסיף, כי "המשלח מחבלים מתאבדים ומורה להם את הדרך, אין ספק כי יש בו כוונת קטילה וחפץ בתוצאת הרצח, ואין ספק כי הוא שותף עיקרי למעשה".

4.

בעתירתו מבקש העותר לבטל את פסקי הדין של בתי המשפט הצבאיים. תמצית טענותיו על פני העתירה המפורטת היא למעשה חזרה על הודעת הערעור לבית המשפט הצבאי לערעורים. בא כוח העותר שב ומעלה טענותיו בעניין משפט הזוטא, ומוסיף כי פסקי הדין לא הפרידו כראוי בין חקירות השב"כ לחקירת המשטרה, וחרגו מרמת הענישה המקובלת בתחומי ישראל.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית המשפט הצבאי לערעורים (בג"ץ 7333/03 יאסין נ' בית המשפט הצבאי לערעורים (מיום 8.9.2003)). מסלול הערעור מוצה, אפוא, על ידי העותר.

6.

גם באשר לטענותיו "העקרוניות" של בא כוח העותר, הרי שאלה כבר הועלו ונדחו בפסקי דין קודמים של בית משפט זה.

כך לעניין ההפרדה הראויה בין חקירות השב"כ לחקירת המשטרה, נפסק, באחרונה, מפי השופט א' רובינשטיין, בעתירה אחרת בה ייצג בא כוח העותר כאן, עו"ד זכי כמאל, את העותר שם:

"אשר לטענה בדבר חקירות המשטרה מול חקירות שב"כ, הנושא הוכרע משפטית בפרשת סמירק [ ע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(3) 529

– מ"נ].

אכן סוגיית השלביות החקירתית בין חקירת שב"כ לבין חקירת המשטרה שלאחריה, איננה פשוטה ואיננה בחינת מובן מאליו, אך בנסיבות של העבירות הפליליות שרקען בטחוני-לאומני, נובע הסדר מתחומי ההתמחות השונים של הגופים הללו, וההכרח להיאבק בטרור באופן המקצועי ביותר. אין זו סיטואציה נוחה, אך אין רשויות האכיפה פועלות במצב אידיאלי" (בג"ץ 9438/06 פלוני נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש (מיום 14.1.2007)).

וכך, גם לעניין רמת הענישה, נפסק, שוב, מפי השופט א' רובינשטיין כי:

"לטענה בדבר הצורך בהשוואה בין רמת הענישה באזור לרמת הענישה בישראל אין מקום להיעתר ככלל. עניין זה עומד כמובן בבסיס ההבדלים שבין העונשים הקבועים בחוק הישראלי לבין העונשים בתחיקת הבטחון השוררת באיזור, והוא נובע מן התמודדות עם הנסיבות באיזור. בתי המשפט באיזור רשאים, כמובן, לשוות לנגד עיניהם את הנעשה בישראל בעניינים אלה, אך הדין שהם פועלים לפיו הוא הדין באיזור, ואם פעלו בגדרו אין מקום ככלל להתערבות בכך" (בג"ץ 1073/06 מסאלמה נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש

(מיום 26.3.2006)).

לפיכך, יש לדחות גם את טענותיו ה"עקרוניות" של בא כוח העותר.

7.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות.