בג"ץ 2000/01 בן בסט דוד נ. רהב עין דר, עו"ד נאמנה בפשט"ר על נכסי דוד והדס

בפניי בקשה להוצאת מסמך מן התיק.

1.המסמך נשוא הבקשה צורף כנספח א' לסיכומי התשובה מטעם המערערים. המדובר בשומת מס שבח מיום 14.11.01. המשיב 1 טוען, כי מסמך זה אינו חלק מתיק המוצגים של מי מן הצדדים, לא הוצג לבית משפט קמא, ואף לא התקבל אצל המשיב 1 עד ליום הגשת הבקשה. המשיב 1 מוסיף וטוען, כי המסמך האמור הוגש בלא שנתבקשה רשות לשם כך.

2.דין הבקשה להתקבל.

(א) המסמך האמור, נספח א' לסיכומי התשובה מטעם המערערים, הוגש בלא שהוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור. כלל הוא, כי ככל שמדובר במסמכים הבאים להוכיח עניין עובדתי הרי שבעל דין רשאי לצרף מסמכים אלה בערעור, בדרך הקבועה לכך, רק אם אלה התקבלו כראייה בערכאה הדיונית (ראו החלטת הרשם ש' צור בב"ש 153/86 צביח נ' מ"י , פ"ד מ(2) 345), או - לחילופין - התקבלו כראייה בהחלטה על הגשת ראיות נוספות של בית המשפט שלערעור (ע"א 678/99 כהן נ' בעדני נה (2) 678; ראו גם ע"א 375/86 (ב"ש 77/87) מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ' משה"ב משכנות פאר (1981) בע"מ). לעניין זה צויין, כי "אין מתירים לבעל דין להגיש ראיות נוספות בערעור אלא על יסוד בקשה פורמלית ואין 'להגניב' ראיות על ידי צירופן לסיכומים" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ד"ר ש' לוין) (ירושלים, התשנ"ה-1995) בעמוד 847). עוד צויין, כי "הנסיון 'להגניב' ראיות שלא הוגשו כדין ע"י צרופן לסיכומים הוא נוהג פסול שיש לגנותו." (דברי כב' השופט מלץ בע"א 621/85 לומניץ נ' פקיד שומה תל אביב 5

פ"ד מב(3) 177).

לא למותר לציין, כי אף מקום בו הוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות, אין בעל הדין המבקש רשאי להסתמך על הראייה הנוספת או להגישה בטרם הותר דבר הגשתה של הראייה. לעניין זה ניתן להפנות להנחיות כב' הנשיא שמגר בדבר אופן הטיפול בבקשות להגשת ראיות נוספות בערעור המתנהל על פי צו לסיכומים בכתב (פורסם בפ"ד מו(3) 1). בין השאר, נאמר שם כי כל עוד לא הוחלט בבקשה להתיר הגשת ראייה נוספת בערעור, "לא תהיה בסיכומים בכתב התייחסות לראייה שהגשתה נתבקשה" (סעיף (ה)). כן נאמר, על הבקשה להגשת הראייה הנוספת, כי זו "... תציין עיקר מהותה של הראייה בלי לצרפה, ויובאו בה נימוקים להגשתה של הראייה בשלב זה של ההליכים" (ההדגשה הוספה - ע.ש.).

(ב) המערערים טוענים (במשתמע) כי כללים אלה אינם חלים על העניין שבפניי, נוכח העובדה שאין לראות בנספח א' האמור בבחינת ראייה ראייה כי אם בבחינת תעודה ציבורית במובן מונח זה בפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971. טענת המערערים היא, כי נוכח הוראות שונות שבפקודת הראיות אין תעודה ציבורית כאמור ראייה, ויש לראותה כ"מידע שהינו שווה ערך לחזקה שהדין קובע".

אין לקבל טענה זו. המבחן לתחולתם של הכללים המפורטים לעניין קבלת ראיות נוספות בערעור הוא מבחן פונקציונלי, אשר עניינו בשאלת התכלית לשמו מוגש המסמך. כאשר התכלית היא ראייתית - היינו, הוכחת דבר שבעובדה - חלים הכללים האמורים, הדרושים כדי להבטיח שתישמר חלוקת העבודה שבין הערכאה הדיונית לבין ערכאת הערעור בכל הנוגע בקבלת ראיות ובקביעת העובדות הצריכות לעניין (ראו דברי כב' הרשם ב' אוקון בע"א 502/00 רשות שדות התעופה בישראל נ' אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ דינים עליון נח 826).

מבחן זה יפה גם להגשתו כראייה של מסמך שנטען לגביו כי הוא בבחינת תעודה ציבורית. נכון הוא, כי לתעודה ציבורית מעמד ראייתי מיוחד (דברי כב' השופט י' קדמי בע"פ 236/88 איזמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 485). היא אף מהווה חריג לכלל האוסר עדות שמיעה (ראו ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז (4) 221, בפיסקה 86 לפסק הדין). עם זאת, מאפיינים אלה אינם שוללים את הצורך בבירור קבילותו, הפורמאלית והמהותית, של מסמך המהווה תעודה ציבורית (ראו בעניין דמיאניוק הנ"ל). ממילא, אין הם שוללים את טיבה של תעודה כזו כראייה, ואת הצורך בהגשת בקשה לראיות נוספות בערעור לצורך הגשת תעודה ציבורית למטרת הוכחתו של עניין שבעובדה.

דברים אלה חלים גם במקרה שבפניי. עיון בסיכומי התשובה מטעם המערערים מעלה בבירור, כי תכלית צירופו של נספח א' האמור היא תכלית הוכחתית מובהקת. בלא לנקוט עמדה בשאלה האם אמנם נספח א' האמור הוא בבחינת תעודה ציבורית - שאלה אשר ראוי כי תידון בפני המותב הדן בתיק - הרי שאין בכך כדי לשלול ממנו את טיבו כראייה, המוגשת לצורך הוכחתה של עובדה כלשהי החשובה, לשיטת מגיש המסמך, לצורך הדיון וההכרעה בסכסוך. לפיכך, אין בטענה זו של המערערים בדבר טיבו של נספח א', כתעודה ציבורית כדי לשנות ממסקנתי כי צירוף נספח א' האמור נעשה תוך חריגה מן הכללים שנקבעו לעניין קבלת ראיות נוספות בערעור.

3.המערערים מעלים טענה נוספת, לפיה אין לרשם של בית המשפט הסמכות לדון בבקשה שבפניי.

(א) אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 90 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 מקנה לרשם של בית משפט סמכות "לדון ולהחליט ולהורות ככל שיראה לנכון בבקשות בכל ענין הנוגע לניהולו של הליך...". בהמשכו, מונה הסעיף שורה של עניינים, על דרך ריבויים במסגרת העיקרון הכללי האמור. במסגרת העיקרון הכללי האמור, נפסק כי סעיף 90 מסמיך רשם של בית משפט להורות על מחיקת קטעים מתוך סיכומים, מקום בו יש עילה לכך (ראו החלטת כב' המשנה לנשיא השופט ש' לוין בבש"א 2742/00 פקיד שומה למפעלים גדולים נ' דיקלה חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ תקדין עליון 2000(3) 792). ברוח דומה נפסק, כי הוראה זו מסמיכה רשם להורות על הוצאת מסמכים שצורפו, שלא כדין, לתיק מוצגים בערעור (ראו החלטת כב' הרשם ש' צור בב"ש 153/86 צביח נ' מדינת ישראל פ"ד מ(2) 345).

בעניין צביח הנ"ל צויין, בהקשר זה, כי המילה "לרבות" ברישא לסעיף 90 האמור "...באה ללמד על הנטיה להרחיב את סמכות הרשם ולא לצמצמה לעניינם המנויים באותו סעיף במפורש." בדומה לבקשה באותה פרשה, להוציא מסמכים מתוך תיק מוצגים, הבקשה שבפניי, אשר עניינה בהוצאת מסמך אשר צורף לסיכומים, נוגעת במישרין לניהולו של ההליך, ועל יסוד זה, נתונה לרשם של בית המשפט הסמכות להידרש לה.

(ב) אכן, לעניין זה יש להבחין בין הבקשה להוצאת המסמך שצורף שלא כדין לסיכומי התשובה, לבין הסמכות להחליט על קבלת ראיות נוספות. הסמכות להחליט על קבלת ראיות נוספות בערעור שייכת לבירור הערעור גופו, ונתונה למותב הדן בתיק (ראו תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; כן ראו ס"ק (ד) להנחיות הנשיא שמגר הנזכרות לעיל). ברם, אין בבקשה שבפניי או בהחלטתי משום נקיטת עמדה או חיווי דעה כלשהם בבקשה להגשת ראיות נוספות. החלטתי נוגעת אך ורק לשאלה, האם צירוף נספח א' לסיכומי התשובה מטעם המערערת היה כדין. כמוסבר, הכרעה בעניין זה נתונה לסמכותו של רשם של בית משפט זה, ובנסיבות העניין התשובה לשאלה זו היא בשלילה.

(ג) אשר לטענת המערערים, לפיה הוראת סעיף 94 לחוק בתי המשפט, המקנה לרשם סמכויות מסויימות בהליכי פשיטת רגל, ממצה את סמכויותיו בהליכים מסוג זה, הרי שאף בה לא מצאתי ממש. אין בלשון הוראה זו או בתכליתה דבר הגורע מסמכויותיו של רשם על פי הוראות אחרות שבדין, לרבות סעיף 90. הוראת סעיף 94 נועדה להוסיף לרשם סמכויות מסויימות (מתן צו כינוס בהסכמת החייב, ניהול חקירות מסויימות). אין בה דבר המלמד כי בהליכי פשיטת רגל, אין תחולה לסמכויות הנתונות לרשם ברגיל בכל הנוגע לניהולו של הליך, ובכלל זה הסמכויות המפורטות בסעיף 90 הנ"ל לחוק בתי המשפט.

4.מכאן, כי נתונה לי הסמכות להידרש לבקשה שבפניי. אשר לשיקול הדעת, הרי שלא מצאתי בתגובת המערערים כל הסבר או נימוק להגשת נספח א' בלא שקדמה לכך בקשה והחלטה על הגשת ראיות נוספות, כנדרש. אף לא שוכנעתי כי הוצאת המסמך תפגע באורח קשה, או בלתי הפיך ביכולתו של בית המשפט לברר את השאלות השנויות באמת במחלוקת בין הצדדים, באשר בפני המערערים פתוחה הדרך להביא לקבלת נספח א' כראייה, בדרך הקבועה לשם כך בדין. אכן, למעשה בסעיפים 38 - 53 לתגובת המערערים שבפניי יש משום בקשה להתיר את צירופו של נספח א' כראייה נוספת בערעור.

במצב זה, אני מורה על הוצאת נספח א' מן התיק ועל החזרתו למערערים. בהשלמה לכך, אני מורה להעביר את הבקשה להגשת ראייה נוספת לתגובת המשיבים תוך 10 ימים מיום קבלת החלטה זו. אחרי כן תובא הבקשה להחלטת המותב אשר ידון בערעור לגופו.

בנסיבות העניין כולו, ונוכח נושא הערעור, איני עושה צו להוצאות בבקשה זו.