בג"ץ 2037/00 מדינת ישראל נ. ינובר משה

1.ביום 15.3.2001 הגישה המערערת לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת.א. 600/96. הוגשו סיכומים מטעם הצדדים. ביום 17.5.01 התקיים דיון בתיק, בפני הרכב שופטים של בית משפט זה (כב' השופטים: ט' שטרסברג-כהן, א' ריבלין, א' א' לוי). בעקבות הדיון, קיבל בית המשפט החלטה, ולפיה:

"לאור הערות בית המשפט באשר לקיומם של שני תיקים נוספים הבשלים לכתיבת פסק דין, לעניין תקנה 29 לתקנות סדר הדין, מקובל על הצדדים כי הדיון בערעוריהם ידחה עד למתן פסק-דין באותם תיקים או באחד מהם...".

יצויין עוד, כי בהחלטה נוספת מיום 3.6.2001 הובהר, כי התיקים האחרים הנדונים בפני בית משפט זה - והעוסקים לכאורה בסוגיה דומה - הם רע"א 8200/99 ורע"א 3126/00.

2.ביום 5.6.2001 הגישו המשיבים בקשה לפיה יינתן להם להצטרף לדיון ברע"א 8200/99 ורע"א 3126/00 או לחלופין, להגיש טיעון קצר מטעמם בתיקים אלו. לטענתם, יש להיעתר לבקשתם הן נוכח העובדה כי המערערת בערעור שהוגש כנגדם (היא המדינה) היא גם צד לתיקים האחרים הנדונים בבית משפט זה; והן נוכח עמדתם לפיה נסיבות הערעור שהגישו כמו גם טיעונם - מן הראוי שיבואו בפני בית משפט זה טרם מתן פסק דינו בסוגייה זו. המערערת השאירה ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט.

3.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בראש ובראשונה יצויין, כי המשיבים עצמם הסכימו בדיון שהתקיים בפני ההרכב (ביום 17.5.01) כי הדיון בעניינים ידחה עד לאחר מתן פסק הדין בתיקים האחרים המעלים סוגייה זו. בנסיבות אלה, לא ראיתי מדוע יש לשנות מהסכמתם זו - ומהחלטתו של הרכב בית משפט זה שנתן לה ביטוי בהחלטה. מעבר לכך, אף לגוף הבקשה, לא מצאתי מקום להיעתר לה. הדיון ברע"א 8200/99 ורע"א 3126/00 התקיים זה מכבר, ולא מצאתי טעם ומקום להוספת הליך לתיקים אלה או לשמיעת טיעון של המשיבים (וזאת מבלי להכריע בשאלה אם טיעון מעין זה יכול היה כלל להיות מוגש, בלעדי היותם צד להליכים). אשר על כן, דין הבקשה להידחות. הדיון בע"א 2037/00 יתקיים על כן, בהתאם לאמור בהחלטת בית משפט זה ביום 17.5.01.