בג"ץ 2037/00מדינת ישראל נ. ינובר משה

בפני בקשה להחזרת סיכומי המערערת ולקביעה, כי סיכומיה לא הוגשו במועד.

1.המשיבים ביקשו להגיש תובענה ייצוגית נגד המשיבה לפי תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. עניינה של התובענה הוא בגביית אגרה על ידי ועדות ערר הפועלות לפי סעיף 88 לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג1963-. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' סגן הנשיא טלגם) קיבל את בקשתם, אישר את התובענה כייצוגית ופסק סעדים מסעדים שונים. הצדדים מערערים על פסק הדין: המערערת (במסגרת ע"א 2307/00) על עצם אישור התובענה כתובענה ייצוגית ועל קבלת התובענה והמשיבים (במסגרת ע"א 1701/00) - על הסעדים שניתנו ועל שכר הטרחה שנפסק. לשם השלמת התמונה יצויין, כי עובר למתן פסק הדין הוגשה בקשת רשות ערעור - על עצם אישור התובענה כתובענה ייצוגית (רע"א 7860/96) - אלא שההכרעה בה נדחתה עד לסיום ההליך.

2.לבקשתם המוסכמת של הצדדים נקבע, כי היקף סיכומי הצדדים בע"א 2037/00 יעמוד על עשרים עמודים לכל צד - בשני שלבי הטיעון הראשונים. לאחר הגשת סיכומי המערערת הוגשה הבקשה שבפני. המשיבים מלינים על כך שלסיכומי המערערת צורפה (מלבד חיקוקים, פסיקה, ספרות ומאמרים המתייחסים לעמדתן של שיטות משפט שונות בהתייחס לתובענות ייצוגיות) גם "חוות דעתו של ד"ר מיכאל ויגודה, הממונה על המשפט העברי במשרד המשפטים באשר ליחסו של המשפט העברי לשאלה זו.". לשיטתם של המשיבים, חוות דעת זו, שאורכה כתשעה עמודים אינה אלא תוספת לסיכומי המערערת - מעבר למכסה המותרת. לשיטתם של המשיבים - אם וככל שביקשה המערערת להסתמך על הדין העברי היה עליה לעשות זאת בגוף סיכומיה, במסגרת מכסת העמודים שעמדו לרשותה. משלא עשתה כן, ממשיכים המשיבים וטוענים, יש לראותה כמי שחרגה ממכסת העמודים, להשיב לה את סיכומיה, ולנהוג בה כמי שלא הגישה את סיכומיה במועד - על כל המשתמע מכך.

3.המערערת מתנגדת, כמובן, לבקשה. לטענתה חוות הדעת אינה חלק מסיכומיה. היא אינה מסתמכת בטיעוניה על המשפט העברי וצירוף חוות הדעת לא נועד אלא למי שמבקש לבחון גם היבט זה של הדיון. חוות דעתו של ד"ר ויגודה נכתבה במסגרת המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים, כחוות דעת כללית, שלא לצרכי הערעור דוקא. העיקר בה אינו מסקנותיו של עורך המחקר אלא המקורות עליהם הוא מצביע.

4.עיון בסיכומי המערערת, כמו גם בחוות הדעת שבמחלוקת תומך, על פני הדברים, בטיעוני המערערת, באשר למקומה השולי של חוות הדעת במסגרת טיעוני המערערת. ד"ר ויגודה עצמו פותח את חוות דעתו במלים:

"יאמר מיד: התובענה הייצוגית היא פרי צרכים חברתיים כלכליים שנולדו עם התפתחות החברה התעשייתית המודרנית והשיווק ההמוני, וזו הסיבה שכנראה ואינה מוכרת במקורות המשפט העברי".

ממילא מצטמצמת חוות הדעת לסוגיית האפשרות לייצוגו של פלוני (או פלונים) על ידי אדם אחר. כך שניתן להניח, כי יריעת הטיעון הרחבה של המערערת (הנדרשת, בין היתר, למוסד התביעה הייצוגית, תועלתו ונזקיו, לחוקיותו של ההסדר נשוא התובענה הייצוגית, להגבלות על הסעד שניתן לפסוק בסיטואציה דומה ועוד) מתבססת באופן שולי בלבד על חוות הדעת. מטעמים אלה לא מצאתי לנכון לייחס לצירוף חוות הדעת את רמת החומרה (אם לא זדון) שמוצאים בה המשיבים. עם זאת, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין ראוי יהיה להוציא את חוות הדעת מכלל הנספחים לסיכומי המערערת. דומה שאין חולק על חשיבות פועלו של משרד המשפטים בתחומי חקר המשפט העברי ופירסום המחקרים באופן המקל על נגישותם גם למי שאינם בקיאים בתחום זה. סביר גם להניח, כי בהליכים רבים אחרים לא היה מי מן הצדדים מוחה על הפנייה לאחד מפרסומיו הרבים של משרד המשפטים בנושא. דא עקא - בענייננו מראיתם המצטברת של פני הדברים מעוררת קושי: המערערת היא "מדינת ישראל - משרד המשפטים" המיוצגת על ידי פרקליטות המדינה. כך שחוות הדעת הוכנה (ולו מן הבחינה הפורמלית - ולצורך העניין די לי בכך) מטעמו של "בעל דבר". גם העובדה שחוות הדעת (שהיא כללית לחלוטין ואין בה כל התייחסות לעובדות ההליך - ולצורך העניין לעובדות כלשהן) ניתנה סמוך למועד בו הוגשו סיכומי המערערת (חוות הדעת היא ממאי 2000 והסיכומים הוגשו ב- 21.5.00) עלולה ליצור (ולו בעיני המתבונן) זיקה בין השניים. זאת ועוד: אם יבקשו המשיבים לחלוק על מסקנותיה של חוות דעת או להביא אסמכתאות הסותרות את האסמכתאות שנזכרו בה, יאלצו לייחד לשם כך חלק ממכסת סיכומיהם (שהרי אין טענה כי קיים פרסום מקביל שהמשיבים יכולים להסתמך עליו והגשת חוות דעת מומחה מטעמם בשלב זה מעוררת אף היא בעיות - וראו: ע"א 546/98 בנק קופת עם בע"מ נ' הנדלס , פ"ד לד (3) 57, 68). בכך יימצאו בעמדת נחיתות דיונית ביחס למערערת שהתייחסותה לנושא מצויה מחוץ לסיכומיה.

5.בנסיבות אלו, הגעתי לכלל מסקנה, כי מוטב יהיה אם חוות הדעת, במתכונתה הנוכחית, תוצא מסיכומי המערערת. כאמור לעיל, סביר להניח שהפנייה לחוות דעת או פרסומים אחרים של המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים תחשב כפעולה מקובלת ואף ראויה בהליכים אחרים. אולם בנסיבות העניין, מוטב יהיה אם ההפניה למקורות המשפט העברי, אם וככל שתהיה, תיעשה על ידי המערערת במסגרת סיכומיה, כחלק ממכסת העמודים העומדת לרשותה. איני מוצא מקום להיענות לבקשותיהם הנוספות של המשיבים לעניין זה. כאמור - איני שותף להערכתם באשר לקיומה של כוונת מכוון לחרוג מהיקף הסיכומים המותר וממילא איני מוצא מקום לנקוט נגד המערערת צעדים דיוניים שמשמעותם שלילת זכות הערעור הלכה למעשה. אי לכך, אני מורה על הוצאת נספח 8 מסיכומי המערערת ומאפשר למערערת (אם תרצה בכך, כמובן) להגיש סיכומים מתוקנים הכוללים בחובם (ובמסגרת העמודים שנקבעה) התייחסות למשפט העברי. זאת תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטה זו. מניין הימים להגשת סיכומי המשיבים יחל מן המועד בו יומצאו למשיבים סיכומיה המתוקנים של המערערת (ולחלופין - הודעתה, כי היא אינה מבקשת לשנותם - חרף הוצאת נספח 8).