בג"ץ 20404-08-24 בג"ץ 20404-08-24

השופט עופר גרוסקופף:

1.בעניינו של העותר, אשר איננו מיוצג, התנהלו, ועודם מתנהלים, הליכים שונים, הן בבית משפט זה והן בערכאות אחרות. עיקר הרקע העובדתי להליכים אלו תואר בהחלטתה של כב' הרשמת ליאור משאלי שלומאי בבש"פ 4441/24 בן יששכר נ' עיריית רמת השרון (17.6.2024) (להלן: בש"פ 4441/24). בקשתו המרכזית של העותר במסגרת העתירה דנן, ככל שניתן להבין מהאמור בה, היא לעיכוב ההליכים המתנהלים בעניינו בפני הערכאות הדיוניות, עד להכרעה בהליכים אשר היו תלויים ועומדים (נכון למועד הגשת העתירה) בפני בית משפט זה, העוסקים בבקשתו להגשת ערעור על החלטת שופט בעניין פסלות – החלטה שניתנה ביחס לבקשה שהגיש העותר לבית המשפט השלום בהרצליה בתיק ב"ש 49189/23 (אשר שינה את מספרו לבצה"מ 41137-05-24 כאשר צורף למערכת "נט המשפט", ויכונה להלן: התיק המקורי).

2.ואולם, הדרך המתאימה לקבלת הסעד המבוקש איננה הגשת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (ראו: סעיף 147(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982; ע"א 7374/21 רונן נ' אלפסי (1.11.2021); ע"א 8322/22 פלונית נ' פלונית (13.12.2022)), ומכל מקום, עיון במערכת "נט המשפט" מעלה שהעתירה הנוכחית אינה רלוונטית עוד. כך, מפני שפסק דין בהליך העיקרי בו נדון עניינו של העותר – הליך ערעור על פסק הדין שניתן בתיק המקורי – כבר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט עמית אברהם הימן) ביום 12.8.2024 (עפמ"ק 67356-06-24; להלן: הליך הערעור); ומפני שבינתיים נדחו גם בקשותיו של העותר למתן ארכה להגשת ערעור פסלות (בש"פ 8563/23 בן יששכר נ' עיריית רמת השרון (18.8.2024) (להלן: בש"פ 8563/23); וראו גם ער"פ 5995/24 בן יששכר נ' עיריית רמת השרון (14.8.2024), בגדרו נדחה ערעור העותר על החלטות קודמות שלא להאריך את המועד להגשת ערעור פסלות כאמור). משאלו פני הדברים, דין העתירה להידחות.

3.על מנת שלא יצא הכתוב חסר, יובהר גם כי איננו סבורים שעניינו של העותר נכנס בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהן של הערכאות המוסמכות, לנוכח פגם בהליך היורד לשורש העניין, דוגמת מתן החלטה בחוסר סמכות או מתוך שרירות קיצונית (ראו, למשל: בג"ץ 5900/19 שטנגר נ' נשיאת בית המשפט השלום בראשון לציון (24.9.2019); בג"ץ 8122/23 אלמלח נ' כב' השופטת רות רונן, פסקה 3 (13.11.2023)). די לציין, בהקשר זה, כי החלטותיהן של הערכאות הדיוניות בעניינו של העותר הרלוונטיות לעתירה דנן ניתנו בסמכות ועל בסיס הנמקות מספקות, על פני הדברים, וכי בקשותיו של העותר למתן ארכה להגשת ערעור פסלות נדחו רק לאחר מספר הארכות מועד שניתנו לו, משלא הוגשו אסמכתאות התומכות בבקשותיו, ובהינתן שההליכים שניהל העותר בבתי המשפט הדיוניים הגיעו לסיומם (ראו: בש"פ 4441/24; בש"פ 8563/23).

4.בטרם סיום, נפנה אף אנחנו את תשומת ליבו של העותר לכך שהליכי פסלות הם הליכים צופי פני עתיד, ומשכך, משעה שניתן פסק דין בתיק המקורי (וכעת אף בהליך הערעור), המסגרת להעלאת טענותיו בסוגיית הפסלות היא הליך ערעורי מתאים (ראו, למשל: ע"א 6169/22 רוה נ' רשות האכיפה והגביה, פסקה 8 (21.2.2023); ע"א 3899/24 ויינריב נ' הררי, פסקה 6 (8.7.2024)).

5.העתירה נדחית איפוא. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.