בג"ץ 20640-08-24 בג"ץ 20640-08-24

השופטת דפנה ברק-ארז:

1.העתירה שבפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 4.7.2024 (בר"ע (ארצי) 5495-04-24, השופטות ל' גליקסמן, ס' דוידוב-מוטולה ו-ח' אופק גנדלר ונציגי הציבור גב' ר' בנזימן ומר ד' בן-חיים). בית הדין הארצי לעבודה קיבל בקשת רשות ערעור שהוגשה על שתי החלטות של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 18.3.2024 (סע"ש 54401-03-19, השופטת מ' חבקין) ובהמשך לכך קיבל את הערעור בחלקו.

2.מקורו של ההליך דנן בסכסוך בין העותרת, חברת סופרקום בע"מ, לבין המשיב 2 (להלן: המשיב) על רקע העסקתו אצלה ופיטוריו. מבלי לפרט יצוין כי ביום 24.3.2019 המשיב הגיש נגד העותרת תביעה בסכום כולל של 3,871,276 שקלים. ההתדיינות במסגרת הליך זה היא מסועפת וטרם באה אל סופה. בנסיבות העניין, ניתן להסתפק בתיאור תמציתי של אותם היבטים של ההתדיינות שיש להם רלוונטיות לעתירה הנוכחית.

3.במסגרת ההליך המתברר בבית הדין האזורי לעבודה ביום 16.5.2023 הוגש תצהיר עדות ראשית של מי ששימש מנכ"ל העותרת, לרבות מסמכים שצורפו לו כנספחים. בהמשך לכך, ביום 24.5.2023 המשיב הגיש בקשה שכוונה למחיקת סעיפים מתצהיר זה וכן להוצאת מסמכים שצורפו לו. בעיקרו של דבר, המשיב טען כי סעיפים אלו כוללים טענות חדשות העולות כדי הרחבת חזית אסורה וכי הנספחים האמורים לא הוצגו קודם לכן במסגרת גילוי המסמכים. מנגד, העותרת טענה כי דין הבקשה להידחות.

4.בהחלטות הנזכרות בפתח הדברים דחה בית הדין האזורי לעבודה את בקשתו של המשיב. יוער כי בהקשר זה ניתנו שתי החלטות – אחת מהן התייחסה למחיקת הסעיפים מהתצהיר והשנייה התייחסה להוצאת הנספחים. מבלי להרחיב יצוין כי ביחס לחלק מהסעיפים נקבע שמדובר בפירוט ובהרחבה של טענות שעלו עוד בכתב ההגנה, וביחס לאחרים צוין כי מדובר במענה לטענות שהעלה העותר בעצמו. אשר להוצאת הנספחים מהתיק נקבע, בין השאר, כי המשיב לא התנגד להגשת חלק מהמסמכים וכי מסמכים אחרים היו כבר בידיעתו.

5.ביום 2.4.2024 המשיב הגיש על כך בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, הוא המשיב 1. בבקשה זו הלין המשיב על כך שההחלטות האמורות ניתנו "באישון לילה" ערב דיון ההוכחות שהתקיים למחרת היום, בפתקית וללא הנמקה מספקת. עוד נטען כי בהחלטות נפלו שגיאות גם לגופם של דברים. העותרת מצדה טענה כי אין מקום לתת רשות ערעור, שכן הסוגיה מצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, וכי דין הטענות להידחות אף לגופן.

6.בית הדין הארצי לעבודה החליט לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור לפיה, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 – וקיבל את הערעור בחלקו. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי המקרה דנן מצדיק לחרוג מהכלל לפיו ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות דיוניות באופיין. בעשותו כן הטעים בית הדין הארצי לעבודה כי הערכאה הדיונית לא איזנה במקרה זה כראוי בין זכויות הצדדים בהתחשב בהתמשכות ההליך ובהתנהלותה הדיונית של העותרת.

7.בהמשך לכך דן בית הדין הארצי לעבודה בסעיפי התצהיר שעליהם נסבה הבקשה באופן ספציפי, והורה על מחיקתן של חלק מהטענות שהופיעו בהם. בשים לב לכך שסעיפי התצהיר כללו נושאים נוספים מלבד אלו שנקבע שיש למחוק, צוין כי בית הדין האזורי לעבודה הוא שיקבע במדויק אילו חלקים מהסעיפים יימחקו. באשר להוצאת הנספחים נקבע כי ספק אם ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין קבלת מסמכים, בהתחשב בסעיף 1(4) לצו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשע"ח-2017 (להלן: צו בית הדין לעבודה), וכי מכל מקום הדבר מצוי בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית כך שאין הצדקה להתערב בכך. לצד זאת צוין כי בשים לב לקביעה בדבר מחיקתם של חלקים מסוימים מהתצהיר, יהיה על בית הדין האזורי לעבודה לשקול מחדש גם את הוצאתם של חלק מהנספחים מהתיק. לבסוף, בית הדין הארצי לעבודה חייב את העותרת בהוצאות משפט בסך של 10,000 שקלים.

8.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 8.7.2024 בית הדין האזורי לעבודה נתן הוראות קונקרטיות בכל הנוגע ליישום פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. בהמשך, אף התקבלו החלטות משלימות בנושא, שאין זה המקום לפרטן.

9.העתירה הנוכחית, שהוגשה ביום 8.8.2024, מופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, ובגדרה טוענת העותרת כי נפלו בו שגיאות מהותיות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. בעיקרו של דבר, נטען כי ההחלטה ליתן רשות ערעור מנוגדת לצו בית הדין לעבודה – הן ביחס למחיקת הסעיפים מהתצהיר והן ביחס להוצאת הנספחים (כפי שציין בעצמו בית הדין הארצי לעבודה בפסק דינו). על רקע זה נטען כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות. עוד נטען כי בית הדין הארצי לעבודה התערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית שלא כדין ובניגוד להלכה הפסוקה בנושא. העותרת מוסיפה וטוענת כי המקרה דנן הוא בעל השלכות רוחב בכל הנוגע ליישומו של צו בית הדין לעבודה, וכי עניין זה טרם נדון בפסיקתו של בית משפט זה.

10.ביום 25.9.2024 הגיש המשיב תגובה מקדמית לעתירה. בתמצית, בתגובה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, מאחר שבהתאם להלכה הפסוקה בנושא המקרה דנן אינו מקים עילה להתערב בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה. בפרט, כך נטען, מאחר שההליך נסב על החלטת ביניים של בית הדין האזורי לעבודה ומשום שמדובר בסוגיה שיש בעניינה מחלוקת פרשנית. אף לגופם של דברים המשיב סומך את ידו על פסק הדין, ומסביר מדוע לשיטתו עמדתה של העותרת ביחס לצו בית הדין לעבודה שגויה. לבסוף נטען כי העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים.

11.לאחר שבחנו את טענת הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. כידוע, הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה. בהתאם לכך, עילת התערבות תקום במקרים נדירים בלבד – כאשר נפלה בהכרעת בית הדין טעות משפטית מהותית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית אשר שורת הצדק מחייבת את תיקונה (ראו למשל: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 3606/23 מימן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 16 (12.10.2023); בג"ץ 69783-08-24 אמנון גור סוכנות לביטוח (2000) בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (11.9.2024)). הדברים אמורים ביתר שאת ביחס להחלטות ביניים בעלות אופי דיוני, ולא כל שכן כאלה שניתנו על-ידי הערכאה הדיונית (ראו: בג"ץ 6108/23 ברוך נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 (20.8.2023)). המקרה דנן אינו נכנס לגדריה של אמת מידה מצמצמת זו. חרף ניסיונה של העותרת לשוות כסות עקרונית לטענותיה, לאמיתו של דבר הן ממוקדות בסוגיה דיונית קונקרטית ונקודתית, אשר אינה מעוררת בנסיבות העניין כל חשיבות עקרונית. זאת, מבלי לנקוט כל עמדה ביחס למחלוקת באשר לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.

12.סוף דבר: העתירה נדחית בזאת. במכלול הנסיבות, ובשים לב לסכום ההוצאות שנפסק בבית הדין הארצי לעבודה – העותרת תישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 שקלים.