בג"ץ 2065/05 תאיה מאהר נ. שר הפנים

עניינם של העותרים תלוי ועומד בפני בית משפט זה מיום 1.3.05. למן ראשית הדברים, ניתנה בידי המשיב שהות ארוכה - בת ארבעים וחמישה ימים - ללמוד את פרטי העתירה ולהשיב לה. ביום 22.4.05 פנה המשיב לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד בת ארבעה-עשר ימים – לאחר שהמועד להגשת תגובתו חלף זה מכבר. בית משפט זה נעתר לבקשתו. ביום 18.5.05 פנה המשיב בשנית לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד נוספת, זו הפעם בעשרה ימים, לאחר שהמועד להגשת תגובתו – מועד שהוארך, כאמור, על-פי בקשתו - חלף לו. אף זו הפעם קיבל המשיב את מבוקשו. הנה כי כן, בידי המשיב ניתנו הארכות מועד רבות, על-פי בקשתו, כדי שיוכל לגבש כהלכה את עמדתו בעניין נשוא העתירה. דא עקא, המשיב אינו עומד בפרקי הזמן המוקצבים לו על-פי בקשתו הוא. על הילוכו זה של המשיב יש להצר. החובה לפעול בסבירות – המשתרעת על כלל פעולותיו של המשיב - חובה ראשונה במעלה היא. סבירות – נשוב ונשנן - משמעה גם עמידה בלוח זמנים סביר (בג"צ 6300/93 המכון להכשרת טוענות בית דין נ' השר לענייני דתות , פ"ד מח(4) 441, 451).

נוכח האמור, אין מקום להיעתר לבקשה להארכת מועד כלשונה, ובפרט נוכח פרק הזמן המבוקש - תשעים ימים - אשר קשה לראות כיצד מתיישב הוא עם חובתו של המשיב ליתן לעותרים – כלכל פונה אחר - מענה ענייני, בתוך פרק זמן סביר. אף הטעם העומד בבסיס הבקשה אינו מניח את הדעת.

הבקשה להארכת מועד נדחית, אפוא, והמשיב מתבקש להגיש תשובתו עד ליום 30.6.05. בשל העיכוב הממושך במתן תגובת המשיב, ניתן בזה צו ביניים האוסר על המשיב להרחיק את העותרת מישראל עד למתן החלטה אחרת. אשוב ואשקול אם לקיים את צו הביניים לאחר שהמשיב יגיש תגובתו לבית-המשפט.

ניתנה היום, כ"ט באייר תשס"ה (7.6.2005).

ש ו פ ט

צו ביניים

על יסוד עתירה זו שהובאה ביום 1.3.05 לפני בית-משפט זה, מצווה בית המשפט כי ייצא מלפניו צו ביניים המכוון אל המשיב והאוסר עליו להרחיק את העותרת מס' 2 מישראל.

צו ביניים זה יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת.