בג"ץ 2097/09 יריב ברוש נ. שידורי קשת בע"מ

השופט א' רובינשטיין:

א.

עניינה של העתירה – שהוגשה ב-5.3.09 – בבקשת העותר לאסור על המשיבה 1 לשדר כתבת תחקיר בדבר פרשת שחיתות לכאורה במוסד לביטוח לאומי, במסגרת תכנית התחקירים "עובדה". כן מתבקש בית המשפט להורות למשיבה 2 להסיר את המניעה שהטילה, כנטען, על העותר לשוחח על אודות פרטי הפרשה אותה חשף, ועל אודות החקירה המתנהלת בעניינה.

ב.

בעתירה נטען, כי העותר חשף פרשת שחיתות במוסד לביטוח לאומי, בעקבותיה פוטר מעבודתו שם. בעתירה התבקש כי ייאסר, כאמור, על המשיבה 1 שידור התכנית, שכן בכך יהא שיבוש הליכי חקירה; כי ייאסר

שידור התכנית, כל עוד אין מתאפשר לעותר לראות את קלטת התחקיר לפני מתן תגובתו, וליתן תגובה מצולמת שתשודר יחד עם הכתבה. הופנתה תשומת הלב לסעיפים בחוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו, תש"ן-1990, ובכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בשידורי טלויזיה ורדיו), תשנ"ד-1994, המחייבים את המשיבה 1 בתחום האתי.

עוד נטען, כי המשטרה – המשיבה 2 – הורתה לעותר שלא להגיב לטענות המופנות כלפיו בתחקיר. כן נתבקשו צו איסור פרסום על פרטי העתירה, ובנוסף צו ביניים לעניין שידור התכנית ופרסום תוכן העתירה.

ג.

לטענת המשיבים, בתגובה תמציתית שהוגשה היום לפי החלטה מ-5.3.09 (ניתן גם צו ארעי לאיסור פרסום שמו של העותר), דין העתירה להידחות על הסף. טוענת המשיבה 1 כי היא גוף פרטי, לפיכך על העותר לפנות לבית המשפט המוסמך, בהליך אזרחי, ולא לבג"ץ. עוד נטען להעדר מיצוי הליכים. הוסף, כי דין העתירה להידחות אף מחמת שיהוי, משדבר שידור התכנית היה ידוע לעותר כבר מיום 25.2.09. לגופם של דברים נטען, כי קיים עניין ציבורי ממדרגה ראשונה בפרסום התחקיר, ובידי התכנית ראיות המאשרות את העובדות המוצגות בו. נטען איפוא, כי אין מקום למתן צו איסור פרסום.

ד.

כעולה מתגובת המשיבה 2 חומר החקירה בפרשה נשוא התחקיר, הועבר מהמשטרה לפרקליטות, אשר החליטה, באשר למרבית החשדות, כי אין מקום להגשת כתב אישום. עם זאת, נותרו מספר חשדות שלגביהם נערכו השלמות חקירה, וטרם הוחלט אם יש להגיש כתב אישום. מכל מקום, לטענת המשיבה 2 לא חל איסור כלשהו המונע מן העותר להגיב באופן חופשי על הטענות המועלות נגדו. הוטעם, כי לפני מספר ימים שוחח העותר עם ראש צוות החקירה במשטרה, אשר אמר לו כי בידו לפעול לפי מיטב הבנתו, וכי מבחינת המשטרה אין חל עליו איסור להתראיין או למסור את גירסתו. העתירה -כנטען- התייתרה איפוא, ואף לא היה מקום כי תוגש מלכתחילה, כיון שהעמדה נמסרה לעותר, כאמור. הוסף, כי ביחס לסעדים המופנים כלפי המשיבה 1 דין

העתירה להידחות, מחמת קיומו של סעד חלופי, בדמות פניה לבית משפט אזרחי מוסמך. אשר לבקשה לאיסור פרסום, נמסר כי המשיבה 2 אינה מתנגדת לבקשה, ומותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

ה.

אין בידינו להיעתר למבוקש. עיקר הסעדים המבוקשים בעתירה מופנה כלפי המשיבה 1, ועמה נטושה המחלוקת הדומיננטית, וגם משחלות עליה נורמות התנהגות שבדין ובכללים, ויש בה רכיבי דו מהותיות, שאלה היא אם מקומה של טרוניה זו בבית משפט זה; היא מאוגדת כגוף פרטי, וכעולה מן העתירה, יכלו הנסיבות דנן להתברר בערכאה אזרחית. במקום בו יש בידי העותר סעד חלופי, אין בית משפט זה נזקק, דרך כלל, לעתירה (בג"צ 5016/06 קורקין

נ'

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (לא פורסם, ניתן ביום 24.8.06

(השופטת פרוקצ'יה)). אשר לסעד שנתבקש ממשטרת ישראל, כנמסר, אין עתה כל מניעה כי העותר יגיב באופן חופשי על הטענות המופנות כלפיו, ואם כן נתייתרה – למצער – העתירה כלפיה. ערים אנו לטענה כי ראש הצח"ם אסר על העותר להתראיין. בין אם נפלה אי הבנה ובין אם בתשובתה תיקנה המדינה את הדברים, עתה חופשי העותר להגיב כרצונו.

ו.

משניתנה לעותר אפשרות להגיב על הטענות המועלות נגדו, לא מצאנו כי יש מקום למתן צו איסור פרסום על הפרשה. הצו הארעי, בטל. עם זאת, משהוסרה אי הבהירות באשר לאפשרות העותר להגיב לטענות, וחרף לוח הזמנים הקצר, ראוי כי המשיבה 1 – המחויבת בכללי אתיקה והגינות והפועלת במרחב ציבורי – תאפשר לעותר למסור תגובתו באופן מלא וראוי; זאת – בחינת "דעלך סני לחברך לא תעביד" (מה שעליך שנוא, לחברך אל תעשה) – כדברי התנא הלל ( בבלי שבת ל"א,א').

ז.

יצוין כי אחר שנכתב האמור הגיעה הודעה מטעם העותר, לפיה בראשונה נאסר על העותר מטעם המשטרה להתראיין, אך בשיחה נוספת נאמר לו "שיעשה מה שהוא מבין וכי הוא אדם פרטי, אולם על שאלת העותר האם זה אומר שמותר לו למסור פרטים אודות החקירה השיב בשלילה, באמרו שלכל דבר יש את ההשלכות שלו". אין בידינו לקבוע את העובדות כהוייתן, אם גם נותרנו בסימן שאלה מסוים, אך מתשובת המדינה עתה אנו למדים, כאמור, כי אין מגבלות על העותר בתשובתו.

ח.

לשלמות יצוין, כי הגיעה בתום כתיבת הדברים הודעה גם מצד משיבה 1 המפנה לתשובת המשטרה.

ט.

אין בהודעות החדשות כדי לשנות את האמור בפסקה ו' לעיל.

י.

בנתון לאמור בפסקה ו' איננו נעתרים לעתירה.