בג"ץ 2131/10 פלוני נ. שירות הביטחון הכללי

השופט ח' מלצר:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר, תושב אזור יהודה ושומרון (שלא היה מיוצג), כי יינתן לו היתר שהייה בישראל על רקע הסכנה הנשקפת לו, לטענתו, בשטחי הרשות הפלסטינית. העותר הוא אסיר שריצה עונש מאסר של עשרה חודשים בגין שהייה בלתי חוקית, תקיפה והכשלת שוטר.

העותר טוען בעתירתו כי איננו יכול לחיות בתחומי הרשות הפלסטינית בגלל החשש לחייו, שנובע מהאשמות המופנות כלפיו כי סייע למדינת ישראל, בגינן אף שהה במעצר ברשות הפלסטינית . הוא מדגיש כי מאסרו הנוכחי בישראל איננו הראשון וכי הוא שב ונכנס לישראל שלא כדין בגלל חשש זה לחייו. העותר טוען כי פנה כבר לועדת המאוימים, אך טענותיו נדחו בעבר.

2.

בתגובה המקדמית מטעם המשיבים נטען כי עניינו של העותר נדון בעבר בפני ועדת מאוימים, בחודש אוקטובר 2006, ואז אכן הוחלט לדחות את בקשתו. מאז לא פנה העותר בבקשה נוספת וממילא לא התקבלה החלטה עדכנית בעניינו ולכן דין העתירה להידחות על הסף, מחמת אי מיצוי הליכים.

להשלמת התמונה נציין עוד כי בתאריך 4.8.2010 עדכנו המשיבים שבתאריך 26.7.2010 שוחרר העותר ממאסרו, והועבר למחסום טול-כרם.

3.

נוכח הדיווח הנ"ל של המשיבים, העתירה שלפנינו התייתרה. למעלה מן הצורך נציין כי ממילא דין העתירה היה להידחות על הסף גם מחמת אי מיצוי-הליכים. עם כל ההבנה למצבו של העותר ולטענותיו לגבי הסכנה הנשקפת לו – לא קיימת עתה כל החלטה מינהלית עדכנית, שבית משפט זה יוכל להעביר תחת שבט ביקורתו. ההחלטה האחרונה בעניינו של העותר התקבלה לפני יותר משלוש שנים וככל שהיא זו הנתקפת בעתירה, הרי שהעתירה לוקה בשיהוי. ככל שהעותר עומד על טענתו לפיה נשקפת לחייו סכנה עדכנית, רשאי הוא לפנות שוב לגורם המינהלי המתאים – ועדת המאוימים – ולבקש כי תדון מחדש בבקשתו. אם תוגש בקשה שכזו מטעמו, יש להניח כי הגורמים המוסמכים יבחנו את הבקשה בכובד ראש וברצינות הנדרשת ויחליטו בעניינו של העותר.

4.

העתירה נדחית איפוא, שהרי אין היא מראה על פניה עילה. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.