פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
2142/11
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט נ' הנדל
העותר:
עאיד דודין
נ ג ד
המשיבים:
1. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש
2. שופט ערכאת הערעורים
3. שירות הביטחון הכללי
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה:
י"ח באדר ב התשע"א
(24.3.11)
בשם העותר:
עו"ד חרבאווי סנאא
בשם המשיבים:
עו"ד סגל-אלעד אבינעם
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
העותר - איש חמא"ס בכיר תושב דורא - נתון במעצר מינהלי מאז אוקטובר 2007, ולפני כן היה במעצר כזה מספטמבר 2005 עד יולי 2007, קרי, למעט שלושת החודשים שבין יולי לאוקטובר 2007 הוא נתון במעצר מינהלי מאז ספטמבר 2005. לפני כן, בין 1988 ל-2005, היה במאסר בעקבות הרשעה וגזר דין בפלילים.
ב.
לאורך השנים עתר שבע פעמים לבית משפט זה באשר למעצרו, ונוכח החומר החסוי שהוצג נדחו העתירות; בשלב מסוים הוצע לעותר להשתחרר ולעבור לעזה, אך הוא דחה הצעה זו. ואולם, בעתירה שקדמה לנוכחית (בג"ץ 9658/10 דודין נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (לא פורסמה)) נתבקשה על-ידי ההרכב חוות דעת מאת ראש השב"כ אישית , נוכח חלוף הזמן הרב במעצר מינהלי. לאחר שזו נתקבלה, ובה בקשה לאשר את המעצר, ביום 8.2.11 הוחלט כדלקמן:
"בעקבות החלטתנו מיום 20.1.11, שנתבקשה בשל חלוף הזמן במעצר, קיבלנו חוות דעתו של ראש השב"כ עצמו באשר לעותר, ולשיטתו, כפי שפירט, יש מקום להארכה בהתחשב בחומר החסוי, ואין לעת הזאת אופציות לשחרור לבד מעבר לעזה. לאחר עיון במסמך ראש שב"כ שבנו ועיינו בחומר החסוי, ואיננו רואים מקום להתערבותנו. רשמנו לפנינו את נכונות המשיבים כי העותר ישוחרר לעזה אם ירצה בכך. המשיבים הודיעו כי הכוונה היא כיום להאריך את המעצר בחודשיים נוספים. ברי לנו גם כי המשיבים ערים, ועליהם להיות ערים, לחלוף הזמן כגורם בשיקולי המעצר. בנתון לאמור איננו נעתרים לעתירה".
ג.
לאחר מכן שב המפקד הצבאי והאריך את המעצר בחודשיים, עד 11.4.11. בית המשפט הצבאי קיצר את המעצר בחודש (15.2.11), אך בית המשפט לערעורים אישר הארכה לחודשיים (9.3.11). מכאן העתירה דנא, הטוענת כי חלוף הזמן מקהה את המסוכנות. בתשובה נטען כי נוכח מעמדו הבכיר של העותר בחמא"ס ומעורבותו בפעילות מתוך הכלא, יש סיכון לביטחון אם ישוחרר.
ד.
הדיון בפנינו נסב על חלוף הזמן אל מול מסוכנות העותר, שלדעת העותר
חלוף הזמן מטה את הכף, ולדעת המשיבים, נוכח המשך פעילותו החמא"סית של העותר בין כתלי הכלא , נותרת המסוכנות לעת הזאת בעינה. הבענו דעתנו בפני באי כוח המשיבים, כי ישנו קושי רב בהארכת מעצר מינהלי כתום תקופה ארוכה; נזכיר כאן את דברי הנשיא ברק בדנ"פ 7048/97 פלונים נ' שר הביטחון פ"ד נד(1) 721, 744, כי "ככל שתקופת המעצר שחלפה הולכת ומתארכת, כך נדרשים שיקולים כבדי משקל יותר כדי להצדיק הארכת מעצר נוספת". כשלעצמנו סברנו כי נדרשת יצירתיות מאזנת, כדי לאפשר מחד גיסא שחרור העותר, ומאידך גיסא פיקוח ראוי עליו כדי למנוע חזרתו לסורו וסיכון בטחוני. בהסכמה עיינו בחומר החסוי. למדנו מתוכו, בין השאר, כי ביום 14.2.11 אמר העותר לנציג גורמי הביטחון אשר שוחח עמו, שאין לחשוב כי כאשר ישתחרר ישב בבית חסר מעש וללא חברים, וכי אין בכוונתו לדבר בזכות ישראל, אלא לחזור ולצאת בגלוי נגד הכיבוש וההתנהגות של ישראל כלפי הפלסטינאים, והוא אכן מתכוון לראות ולפגוש את כל חבריו מהתנועה לאחר שחרורו ואינו רואה בכך פסול. נציין כאן כי עם שהעותר זכאי למחשבותיו ולדעותיו, גם אם אינם מקובלים עלינו, ובודאי אין מצופה כי ידבר בזכות ישראל, הנה ככל שהדברים מפיו מסמנים כיוון לפעילות מחודשת שלא כדין בגדרי טרור, אין לבטל את הסכנה הנשקפת מהם.
ה.
חרף האמור, הודיעונו המשיבים בדיון כי הם נכונים שצו מעצר נוסף שיוצא יוגבל לחודשיים (עד יוני 2011), ושלאחריו, בהיעדר מידע מהותי מְחַדֵש (קרי, בדבר פעילות אסורה חדשה של העותר, להבדיל ממידע על פעילות קודמת), לא יוארך המעצר המינהלי לאחר אותו מועד. בנסיבות אלה, כך נאמר, המפתחות בידי העותר להימנע מפעילות חדשה.
ו.
רשמנו לפנינו הודעה זו, ואנו יוצאים מהנחה כי גורמי הביטחון ייערכו לשחרור ביוני 2011, בכפוף למידע על פעילות אסורה חדשה. כמובן על העותר, נוכח כל המנוי מעלה, להקפיד ביותר שלא להיכשל בפעילות אסורה.
ניתן היום, כ"א באדר ב' תשע"א (27.3.2011).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט