פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
2165/17
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט א' שהם
העותר:
חיים רובינסון
נ ג ד
המשיבים:
1. ועדת חוקה ומשפט - כנסת ישראל
2. בית המשפט העליון
3. משרד האוצר - הרשות המוסמכת לחוק
נר"ן
עתירה למתן צו על תנאי
העותר:
בעצמו
בשם המשיבה 1:
עו"ד קרן דהרי-בן נון
בשם המשיב 3:
עו"ד פנחס גורט
פסק-דין
השופט א' שהם:
1.
עתירה זו הינה חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של עתירות שהגיש העותר, ניצול שואה הסובל מבעיות רפואיות רבות, במשך למעלה מעשור. עניינה של העתירה דנן, כפי הנראה, הוא בסכום התגמולים המגיעים לעותר על פי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: החוק ).
2.
כמו בעתירות קודמות שהגיש העותר, אשר מייצג את עצמו, העתירה דנא אף היא כתובה בשפה שאינה בהירה, וקיים קושי להבין את התשתית העובדתית והמשפטית לה טוען העותר, ואת הסעדים המבוקשים במסגרת עתירתו. השופטת ע' ברון עמדה על אופיין של העתירות אשר מגיש העותר, בציינה:
"למרות שהוצע לו לא אחת להסתייע בייעוץ משפטי, בוחר העותר לייצג את עצמו בהליכים אלה, ובכלל זה גם בהליך דנן. כפי שהוסבר לעותר, הדבר פוגם בעניינו, משום שאופן הניסוח מקשה עד מאוד להבין מהו הסעד המבוקש ומהו הבסיס המשפטי והעובדתי שעליו נשענות הטענות. כך, מרבית העתירות נדחו על הסף מן הטעם שאינן ברורות דיין, וכן מאחר שהעותר ממילא מקבל את הקצבה המקסימלית לפי החוק" (בג"ץ 981/16 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים , בפסקה 2 (17.2.2016)).
3.
בעתירה דנן טוען העותר כי המשיבים, ובתוכם בית משפט זה, פירשו את החוק באופן שגוי, דבר הגורם לפגיעה בזכויותיו של העותר. נטען, כי על פי החוק הפיצוי לנכי רדיפות הנאצים יינתן "עבור אחוזי נכות, ולא על פי שכר" . בהמשך לכך, טוען העותר, כי "המשיבים [...] תחמו את הנכות לפי הדירוג של השכר, כאשר השמידו או הוציאו מספר רב של מחלות או נזקי גוף מחוץ לפיצוי" . יש לציין, כי מתגובותיהם של המשיבה 1 והמשיב 3 לעתירה, ומעתירותיו הקודמות של העותר לבית משפט זה, עולה כי לעותר נקבעה נכות צמיתה ומשוקללת בשיעור של 100%, כך שהלכה למעשה, העותר מקבל את הקצבה החודשית המירבית האפשרית, בגדרי החוק (ראו, בהקשר זה, בג"ץ 198/17 רובינסון נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים (26.2.2017); בג"ץ 6564/16 רובינסון נ' משרד האוצר – הרשות המוסמכת לחוק נר"ן (25.8.2016)). עד כמה שניתן להבין את טענתו של העותר, דומה כי הוא מבקש להשיג על העובדה כי אין ניתנת לו קצבה בסכום העולה על השיעור המירבי, אשר ניתן להכרה במסגרת החוק, והמוענק למי שנקבעו לו 100% נכות. טענתו האמורה של העותר נדונה ונדחתה במסגרת עתירות קודמות שהגיש העותר לבית משפט זה, ובהקשר לכך אמר השופט ס' ג'ובראן את הדברים הבאים:
"גם בעתירה הנוכחית, העותר – אשר זכאי לתגמולים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957, ומוכרת לו נכות צמיתה ומשוקללת בשיעור 100% – טוען, באופן לא נהיר, כי אין מקום בעניינו לקבוע 'חסם עליון' של 100% אחוזי נכות בהם ניתן להכיר מכוח החוק. לאחר עיון בעתירה, לא מצאנו כי היא מעלה עילה משפטית אשר עשויה להצדיק ביקורת חוקתית על מגבלה זו הקבועה בתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), התשמ"ד-1983 (והשוו: בג"ץ 2690/14 רובינסון נ' משרד האוצר – שר האוצר (19.11.2014))" (בג"ץ 1747/16 רובינסון נ' משרד האוצר (3.3.2016) (להלן: בג"ץ 1747/16 )).
נוכח האמור, דינה של העתירה שלפנינו להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו, כפי שנקבע בעתירות שקדמו לה.
4.
לפנים משורת הדין, אף כאן לא יהיה צו להוצאות.
ניתן ביום, כ"ד בניסן
התשע"ז (20.4.2017).
תוקן היום כ"א באלול התשע"ז
(12.9.2017).
המשנה לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט