בג"ץ 2194/00 נחום מנבר נ. משטרת ישראל

בפני בקשה מטעם העותר בה מבקש הוא, כי הדיון בעתירתו יתקיים בפני ההרכב הדן בערעור הפלילי (ע"פ 6411/98), התלוי ועומד בפני בית משפט זה. לטענת העותר, העתירה דנן מעוררת סוגיות, שיש להן קשר והשלכה ברורים על ענינו הנדון במסגרת הערעור הפלילי. עוד נטען, כי היות והערעור הנו ערעור רחב יריעה, ומאחר שכבר נשמעו טיעוני הצדדים בערעור, סבור העותר, כי יהיה הדבר צודק ויעיל, כי ההרכב הדן בערעורו, ידון גם בעתירה זו.

המשיבים סבורים, כי אין כל הצדקה לקבלת בקשת העותר. לטענתם, אם העותר היה סבור, שיש בידיו חומר ראיות חדש שיש ביכולתו להשפיע על ערעורו הפלילי, כי אז היה עניין זה צריך להתברר במסגרת הדיון בערעור גופו. בנסיבות אלה, כך נטען, לא יתכן כי העותר ינסה להביא לידיעת בית המשפט הדן בערעורו "ראיות נוספות" שכאלה, ב"דלת האחורית", על ידי הגשת הבקשה דנן. לדעת המשיבים, לבקשה שכזו אין כל מקום, ואף קיים חשש סביר כי היא הוגשה מטעמים שונים מאלו המפורטים בה.

לא מצאתי בנימוקי הבקשה, כדי לתמוך בה. כפי שציין העותר בבקשתו, שמיעת טיעוני הצדדים בערעור תמה (למעט חיקור דין בחו"ל). לפיכך, משמעה של קבלת בקשת העותר היא - כינוסו של הרכב השופטים הדן בערעורו הפלילי, במיוחד לשם עיון בעתירתו. לא מצאתי בבקשה כל טעם או פירוט, מדוע הסוגיות הנדונות בעתירה צריכות להתברר דווקא בפני ההרכב הדן בערעור, ומדוע יש בכך כדי לייעל את הדיון בה (שכן הטענה, שלסוגיות המועלות בעתירה עשויה להיות השלכה על עניינו של העותר בערעור, אינה תומכת במסקנה, כי את הדיון בעתירה צריך לקיים דווקא בפני אותו הרכב). אכן, אם בפי העותר טענות שהיה ברצונו, והיה רשאי, לטעון במסגרת הערעור, שומה היה עליו לעשות כן במסגרת זו. בנסיבות אלה, לא מצאתי הצדקה להורות, כי דווקא ההרכב הדן בערעור, ורק הוא, ישמע את העתירה דנן. אשר על כן, הבקשה נדחית.

המזכירות מתבקשת לקבוע העתירה, כאמור בהחלטת כב' השופט טירקל מיום 22.3.2000.