פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
2196/07 - י"ב
בפני:
כבוד הרשמת גאולה לוין
העותרים:
1. וופא ערנדס
2. סלימאן ערגאני
3. היבא ערנדס
4. סברין ערנדס
5. עודא ערנדס
נ ג ד
המשיב:
משרד הפנים
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.
1.
בעתירה, שהוגשה ביום 8.3.2007, התבקש המשיב להקנות לעותר 2 מעמד בישראל מכוח נישואיו לאזרחית ישראלית, העותרת 1. על פי הנטען בעתירה, העותרת 1 אזרחית ישראלית תושבת העיר לוד, נישאה ביום 28.5.2001 לעותר 2, וביום 8.7.2001 הגישה עבורו בקשה לאיחוד משפחות. ביום 9.6.2005 אושרה הבקשה לקבלת מעמד בישראל ולעותר 2 ניתן אישור מת"ק לתקופה בת שישה חודשים. בהמשך סורבה בקשת העותרים לאיחוד משפחות משום שהעותרים לא פעלו להוצאת היתרי מת"ק במהלך 90 הימים מעת שאושרה בקשתם לאיחוד משפחות. בד בבד נמסר לעותרים כי הם יכולים להגיש בקשה חדשה לאיחוד משפחות בכל עת. לאחר כל אלה, הוגשה העתירה ביום 8.3.2007. ביום 3.7.2008 הוגשה בקשה מטעם העותרים למחיקת העתירה, נוכח הסכמת המשיב להחזיר את הטיפול בבקשת העותרים ללא צורך בהגשת בקשה חדשה מטעמם, תוך שהעותרים עומדים על הוצאותיהם.
2.
לעניין ההוצאות טוענים העותרים כי מחדלו המתמשך של המשיב, ביטול הבקשה לאיחוד משפחות שלא בצדק והנפקת אישור מת"ק לחצי שנה במקום ל-12 חודשים כמתחייב מנוהל ההליך המדורג, היא שאילצה את העותרים לנקוט בהליך משפטי כדי להחזיר את הבקשה לטיפול. על פי הנטען, רק בעקבות הגשת העתירה המשיב הכריע בעניינם של העותרים ונעתר לבקשתם. קרי, הגשת העתירה היא שהביאה לקבלת הסעד. עוד נטען, כי משנחסמה דרכם של העותרים לפנות לרשות המוסמכת, לא נותרה בידם כל ברירה אלא להגיש את העתירה ובגין זה זכאים הם שלא יגרם להם חסרון כיס ויפסקו להם הוצאות לדוגמא.
3.
המשיב, מנגד, סבור כי אין מקום לפסיקת הוצאות במקרה דנן, משום שהסעד המבוקש לא ניתן בעקבות הגשת העתירה אלא לפנים משורת הדין וכדי ליתן מענה פרקטי ויעיל בעניינם של העותרים. בכך למעשה נחסכו מן העותרים הוצאות נוספות הכרוכות בהגשת בקשה מחודשת לאיחוד משפחות. המשיב מדגיש כי היה על העותרים לפנות למנהלת התיאום והקישור באזור מגוריהם לשם קבלת ההיתרים בתוך 90 ימים, ומשלא עשו כן הופסק הטיפול בבקשתם כדין. לטענת המשיב, העובדה שניתן לעותרים מענה לפנים משורת הדין אינה צריכה לעמוד לרועץ למשיב, שאחרת הדבר יוביל לתוצאה הבלתי רצויה בה משיבים יימנעו מקידום פתרונות פרטניים עבור עותרים - כאשר בפועל ניתן לעשות כן - על מנת שלא יפסקו נגדם הוצאות.
4.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בכללותו ובשים לב לאמות המידה שנקבעו ב בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח (4) 217, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. על פי הכללים בהלכה הפסוקה, יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה. אמנם, מבחינה כרונולוגית ניתן לעותרים סעד לפיו בקשתם לאיחוד משפחות תידון מחדש בלא צורך בהגשת בקשה חדשה לאחר הגשת העתירה. ואולם, מתגובת המשיב עולה כי סעד זה הוענק לעותרים לפנים משורת הדין מבלי לקבל את טענת העותרים כי סגירת הבקשה לאיחוד משפחות הייתה שלא כדין. המשיב הדגיש כי מדובר בפתרון שהוא לפנים משורת הדין שכן בהפסיקו את הטיפול בבקשה פעל על פי הנהלים שפורטו אף בפני העותרים עצמם. נכונות המשיב למצוא פתרון לבעיית העותרים ולהסדיר את מעמדו של עותר 2 בישראל, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על צדקת העתירה ועל התנהלות בלתי ראויה מצד המשיב עובר להגשת העתירה, המצדיקות חיוב בהוצאות. יצוין כי, המשיב לא חזר בו מעמדתו לפיה על העותר לחדש את היתרי המת"ק מדי חצי שנה ולא מדי שנה, כפי שביקשו העותרים. משביקשו העותרים את מחיקת העתירה, אין עוד מקום לבירור ממצה בשאלה האם נפל פגם באופן הטיפול בזמנו בבקשתם לאיחוד משפחות ובדרישה לחידוש היתרי מת"ק מדי חצי שנה. סיכומם של דברים, לא אוכל לקבוע כי העותרים הרימו את הנטל לשכנע שהיה צידוק בהגשת העתירה וכי קיימת הצדקה לחייב את המשיב בהוצאות.
הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית אפוא.
ניתנה היום, כ"ז בכסלו
תשס"ט (24.12.2008).
גאולה לוין
ר ש מ ת