בג"ץ 222/10 מרים אביאן ו-498 אחרים נ. בנק הפועלים בע"מ

1.

בעתירה זו נתבקשנו להורות על ביטול פסק דינו של בית-הדין הארצי לעבודה, במסגרתו נדחה ערעורם של העותרים – גמלאי בנק הפועלים שפרשו פרישה מוקדמת, שביקשו להחיל עליהם הסדר קיבוצי שנחתם לאחר פרישתם. בדומה לבית-הדין האזורי לעבודה, גם בית-הדין הארצי הגיע לכלל מסקנה כי אין בטענותיהם של העותרים ממש, וזאת בהתבסס על ניתוח פרטני של הסכמי הפרישה שלהם ושל ההסדר הקיבוצי. כך לדוגמה נקבע, כי על אף ששיעור הפנסיה של העותרים הוצמד עד הגיעם לגיל פרישה "להסכמי השכר בבנק ותוספות היוקר" (כאמור בהסכמי פרישתם), לא הייתה כוונה לכלול בגדרי הצמדה זו גם הסכמים דוגמת ההסדר הקיבוצי האמור, הגוררים ויתורים משני הצדדים ועל כן מיועדים הם לעובדים פעילים בלבד. כמו כן, לא הייתה כוונה לכלול בהצמדה רכיבי שכר שלא נזכרו מפורשות בהסכמי הפרישה של העותרים, כגון אופציות ומענקים חד פעמיים, אשר עמדו במרכזו של ההסדר הקיבוצי. בנוסף, נקבע כי בניגוד לטענת העותרים, תוכנית האופציות שהופיעה בהסדר הקיבוצי הייתה אמיתית ולא שימשה מסווה לתוספת שכר, ואילו המענק החד פעמי שנכלל באותו הסדר היה בונוס לו העותרים לא היו זכאים ממילא.

העותרים סבורים כי במסקנות אליהן הגיעו בתי הדין לעבודה נפלו שגיאות מהותיות לעניין פרשנות תניות חוזיות שונות, ועתירתם כוללת התייחסות פרטניות לכל אחת מהן.

2.

אין בידנו להיעתר לעתירה. הלכה היא כי בית-משפט זה אינו שם עצמו בנעליו של בית-הדין לעבודה – הוא הגוף האמון על משפט העבודה בישראל, למעט מקרים חריגים בהם נתגלתה חריגה מסמכות או טעות משפטית מהותית שהדעת אינה סובלת ( בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693 (1986); בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז(6) 810 (2003)). עתירה זו אינה נמנית עם מקרים אלה, ומאחר וטענות העותרים נבחנו בידי ערכאות קמא לפני-ולפנים, ובהכרעותיהן לא גילינו פגם, דינה של העתירה להידחות על הסף, וכך אנו עושים.