בג"ץ 2295/01 אמנון אביעד נ. אורי כהן

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטה הקובעת סנקציה של קנס בגין בזיון בית המשפט. המבקשים טוענים כי בהחלטה נפלו מספר טעויות, ולפיכך סברו "כי יהיה זה אך ראוי ומכובד להניח בפני בית המשפט טענתם זו, לצורך בחינתה על ידו ומשם שקילתה מחדש של החלטתו (מעין הליך של שיקול מחדש על פי פקודת בזיון ביהמ"ש)".

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וקבע כי סדר הדין האזרחי אינו מאפשר ערעור על החלטת ערכאה אחת בפני אותה ערכאה גופא.

המשיב מתנגד לבקשה.

על פי סעיף 8 לפקודת בזיון בית המשפט, צו המטיל עונש ניתן לערעור באותם התנאים הנהוגים בערעור על פסק דין פלילי המטיל עונש. בערעורים פליליים לא נדרש קיומו של טעם מיוחד להארכת המועד. (ראו: בש"פ 822/99, עודד שכטר נגד מדינת ישראל, פ"ד נד (1)1).

העובדה שהמבקשים נקטו בהליך משפטי מוטעה ופנו לבית המשפט המחוזי במקום להגיש ערעור, ספק אם יש בה כשלעצמה כדי להציק הארכת המועד להגשת ערעור. גם הטענה שמדובר, כביכול, בהליך של שיקול מחדש על פי הפקודה הנ"ל אינה משכנעת, כיון שהפקודה קובעת כי הליך זה חל רק כאשר מורה בית המשפט על מאסר. עם זאת, במקרה זה פועלים לטובת המבקשים מספר שיקולים נוספים:

ראשית, עצם הגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי, אף אם לא היתה ההליך הנכון, יש בה כדי להביא לידיעת המשיב כי המערער לא השלים עם ההחלטה, ובכך להפחית מן הציפיה לסיום ההליך. (בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל ואח' נגד אלינא אוריאלי, תקדין 2000 (1) 486; ע"א 3763/95, פלורי נגד ננס, תקדין עליון 95(2) 603; בש"א 3553/95, ווהבה נגד טסה, תקדין עליון 95 (3) 179).

שנית, ככל שעלה בידי להבין, אין מחלוקת כי הערעור על ההחלטה המאוחרת, בה נדחתה הבקשה לביטול ההחלטה, הוגש במועד. הלכה היא כי קיומו של הליך תלוי ועומד בפני בית המשפט עשוי להוות טעם להארכת המועד. (המ' 359/78, פלקון נגד שם טוב ואח', פ"ד לג(2) 401; ע"א 8416/95, אי איי אם אלקטרוניקס 90 מחשבים וציוד היקפי (1999) בע"מ נגד מפעל הפיס ואח', פ"ד נד(3) 425; בש"א 1308/99, עאמר הודה ואח' נגד מוניס ארנה ואח', תקדין עליון 99 (3) 925.

בהתחשב בנימוקים מצטברים אלו החלטתי להיעתר לבקשה. עם זאת, בשל מחדלם של המבקשים והצורך בהתדיינות זו אני מחייבת את המבקשים בהוצאות

המשיבים בסך 2,000 ש"ח.