בג"ץ 2314/15 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים

השופט מ' מזוז:

1.

עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים מיום 24.3.2015, אשר דחתה את בקשת העותר למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה מיום 2.3.2015, וכן את בקשתו לעכב ביצועה של החלטה זו.

2.

העותר והמשיבה 3 (להלן: המשיבה ) התגרשו זה מזו ביום 4.2.2014. לאחרונה הגישה המשיבה בקשה לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה להעתיק את מקום מגוריה לבית שמש, עם שני ילדיהם הקטנים המצויים במשמורתה. העותר התנגד לבקשה. ביום 16.2.2015 הורה בית הדין למחלקת הרווחה להגיש תסקיר בדבר טובת הילדים. תסקיר זה טרם הוגש, אך נוכח מועדי הרישום למוסדות החינוך, נעתר בית הדין ביום 2.3.3015 לבקשת האם, והורה לאב לחתום על טפסי הרישום וקבע כי אם לא יעשה כן תרשום מחלקת החינוך את הילדים על סמך חתימת האם בלבד. בהחלטה קבע בית הדין כי אינו רואה מניעה למעבר האם לבית שמש, אולם הבהיר, כי החלטתו ניתנת טרם שהתקבל התסקיר מן הטעם שהרישום לבתי הספר מתבצע כעת, וכי הוא שב ומורה למחלקת הרווחה להגיש תסקיר כאמור בהחלטתו הקודמת.

3.

בקשת העותר לעכב את ביצועה של ההחלטה נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 18.3.2015. העותר פנה לבית הדין הרבני הגדול בירושלים בבקשת רשות ערעור על ההחלטה וכן בבקשה לעיכוב ביצועה, בטענה שההחלטה ניתנה בלא דיון ובלא בדיקת טובת הילדים. בית הדין הרבני הגדול דחה את הבקשות בנמקו כי אין מקום לדיון בערעור טרם שניתנה החלטתו הסופית של בית הדין הרבני האזורי; לכשיתקבל תסקיר שירותי הרווחה, יבחן בית הדין האזורי אם המעבר לבית שמש הוא לטובת הילדים, ואזי תינתן החלטתו הסופית, אשר תהא נתונה לערעור.

4.

בעתירתו טוען העותר, כי המעבר לבית שמש יקשה עליו להתראות עם ילדיו במהלך השבוע, וכי הוא אינו לטובת הילדים מטעמים נוספים שפירט. העותר מבקש ליתן צו ביניים המעכב את ביצועה של החלטת בית הדין האזורי, ובהמשך לבטלה, כיוון שניתנה בלא שהוגש תסקיר ובלא שהתקיים דיון מהותי בטובת הילדים, שהוא שיקול העל בהחלטות כגון דא.

1.

בתשובתה לעתירה טוענת המשיבה, כי פעלה לרשום את הילדים בבית שמש וברעננה גם יחד על מנת להבטיח להם מקום במוסדות החינוך בשנת הלימודים הבאה, אך ממילא אין המעבר בפועל מתוכנן לפני תום שנת הלימודים הנוכחית. לטענתה, דין העתירה להידחות על הסף מחמת היותה מוקדמת, כיוון שטרם ניתנה החלטתו הסופית של בית הדין האזורי בסוגיה מושא העתירה. לפי בירור שערכה התסקיר צפוי להיות מוגש במועד קרוב ואז תינתן ההחלטה הסופית. כן טוענת היא, כי העתירה אינה מקימה עילה להתערבות בית משפט זה בגדרי היקף ההתערבות המקובל על החלטות בית הדין הרבני, וכי המעבר הוא לטובת הילדים ואף לטובת העותר, המתגורר כעת בירושלים.

2.

דין העתירה להידחות על הסף.

3.

המדובר בעתירה מוקדמת. מההחלטות מושא העתירה עולה, כי מלאכתו של בית הדין הרבני האזורי טרם נשלמה, וכי טובת הילדים תיבחן לאחר שיוגש לבית הדין תסקיר שירותי הרווחה. על העותר למצות את ההליכים בבית הדין האזורי עד למתן החלטתו הסופית. החלטה זו אף תהא נתונה לערעור לפני בית הדין הרבני הגדול ירושלים, ככל שתקום עילה לכך. לפיכך, מדובר בעתירה מוקדמת אשר הוגשה בטרם מוצו ההליכים לבירור טענותיו של העותר.

4.

גם לגופה דין העתירה להידחות. הלכה היא, כי בית דין זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, וכי "התערבות בית משפט זה בהחלטות בתי דין דתיים מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים , (6.4.2006) וההפניות שפורטו שם). העותר לא הצביע על עילת התערבות מהעילות המנויות לעיל, העשויה להצדיק התערבות בית משפט זה

בהחלטה הפרטנית דנן, שעל פניה בדין יסודה.

5.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבה 3 בסך של 3,000 ש"ח.