בג"ץ 7387/16 בג"ץ 7387/16

השופט מ' מזוז:

1.

לפנינו עתירה בענין הליכים לפירוק השיתוף של העותר והמשיבה 2 (להלן: המשיבה ) בנחלה במושב צור משה ובמפעל לייצור תכשיטים השוכן בה (להלן:

הנחלה והחברה ). העותר מבקש כי נורה על סעדים שונים שמהותם התערבות בהחלטותיו של המשיב 1 (להלן: בית הדין הרבני ) באשר לחלוקת הנכסים, תפקוד כונס הנכסים, אופן ההתמחרות על הנכסים, הרחקת העותר מן הנחלה בתקופת הכינוס ועוד.

2.

העותר והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1993, ובהמשך עלו יחסיהם על שרטון ובחודש מרץ 2013 התגרשו. עובר לגירושים, ביום 17.3.2013, ניתן פסק דין המסדיר את ההיבטים הרכושיים בהתאם למוסכם בין הצדדים, ולפיו העותר יורחק מן הנחלה, כונס נכסים יפעל למכירת הנחלה והחברה, והתמורה תחולק בין בני הזוג באופן שווה (להלן: פסק הדין הרכושי ) . העותר מפרט בעתירתו הליכים רבים וההחלטות שניתנו בהם, ומעלה טענות שונות ביחס לפסק הדין הרכושי ולכל ההליכים והחלטות הביניים שהתקבלו במסגרת יישומו. בין היתר טוען הוא כי בית הדין הרבני חרג מסמכותו במתן פסק הדין הרכושי, וכן מעלה טענות לגוף ההחלטות שניתנו בענין איזון המשאבים בין הצדדים מעבר לפירוק הנחלה והעסק, הותרת כונס הנכסים בתפקידו על אף טענותיו בענין תפקודו, ואי קבלת בקשתו לבטל את הרחקתו מהנחלה. העותר טוען, כי בית הדין חרג מסמכותו ובה בעת נמנע משימוש בה, וכן פגע בכללי הצדק הטבעי. העותר סבור, כי ראוי שבג"ץ יתערב בענין על אף ההלכה לפיה דין עתירות כנגד החלטות ערכאה שיפוטית להידחות מקום שהעותר לא מיצה את הליכי הערעור.

3.

היועץ המשפטי לשיפוט הרבני טוען בתגובתו כי דין העתירה להידחות על הסף. ההליכים בבית הדין הרבני, נטען, כלל לא הגיעו לסיומם, וממילא טרם מיצה העותר את הסעד החלופי העומד לרשותו בבית הדין הרבני האזורי ובערעור לבית הדין הרבני הגדול, ולמעשה, אף לאחר הגשת העתירה הוגשו בקשות נוספות, לרבות על-ידי העותר, וניתנו החלטות נוספות על-ידי בית הדין. בנוסף, טענות העותר הן טענות ערעוריות במהותן ואינן באות בגדר העילות המקובלות להתערבות בג"ץ בהחלטות ערכאה שיפוטית אחרת. העותר חותר בעתירתו לבטל את הליך הכינוס עליו הוסכם, ואשר מתנהל מזה זמן רב, ואשר יש לעותר חלק בעיכוב קידומו. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני מוסיף, כי העותר מגיש אינספור בקשות במסגרת ההליך דנן ותיקים רבים נוספים בבית הדין הרבני, וכי זכות הטיעון הנתונה לו אינה יכולה לשמש כלי ניגוח להתשת הצד שכנגד והכבדה על הערכאה המשפטית.

4.

המשיבה, בתגובתה מיום 30.11.2016, טוענת כי התנהלות העותר לוקה בחוסר ניקיון כפיים, בכך שלא הגיש לבית המשפט עדכון מטעמו ביחס לכל ההליכים אשר אירעו לאחר הגשת עתירתו, המייתרים חלק מטענותיו בעתירה. המשיבה מסרה כי ביום 24.11.2016 רכשה היא את זכויותיו של העותר בנחלה, וביום 1.12.2016 נועד להתקיים דיון בבית הדין בענין קביעת שווי החברה, ובמקביל, תלוי ועומד לפני בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים ערעור שהגישה על החלטת בין הדין הרבני מיום 5.10.2016, לפיה אם תימכר לה הנחלה יופחת מחצית שווי החברה מסכום הקניה. המשיבה הוסיפה, כי ההליכים המתקיימים לפני בית הדין הרבני טרם נשלמו ולפיכך, לא מיצה העותר את הסעד החלופי העומד לרשותו, כמתבקש טרם פנייתו לבג"ץ.

כן טוענת המשיבה, כי העותר לא הראה עילה להתערבות בג"ץ בהחלטות בית הדין הרבני בשים לב להלכה לפיה בג"ץ אינו משמש ערכאת ערעור על אלה. פסק הדין הרכושי ניתן בהסכמת הצדדים ולא ברורות טענות העותר הנשמעות כנגדו. טענת העותר בדבר משוא פנים ופגיעה בכללי הצדק הטבעי נטענה באופן כוללני, בלא להצביע על הליך קונקרטי מבין אינספור הבקשות וההחלטות שניתנו בתיק. אשר לטענות בנוגע לתפקוד כונס הנכסים טוענת המשיבה, כי הכונס מונה בהסכמת הצדדים, וכי פעל ללא לאות למקסום מחיר המכירה בשורת פעולות, בעוד העותר פעל כל העת לסכל פעולותיו והוא אשר הביא לסרבול והתארכות הליכי הכינוס. כן הוסיפה, כי טענות העותר בענין הערכת שווי החברה נסובות סביב ממצאים שבעובדה שאין זה מעניינו של בית משפט זה לעסוק בהם.

5.

דין העתירה להידחות על הסף.

משטרם נשלמו ההליכים בבית הדין הרבני, לרבות בערעור, העותר כלל לא מיצה את הסעד החלופי העומד לרשותו, כמתבקש טרם פנייתו לבג"ץ, ודי בכך כדי להביא לדחיית העתירה (ראו בג"ץ 7/83 מסודי ביארס נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה , פ"ד לח(1) 673).

למעלה מן הדרוש אוסיף, כי כידוע, בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים או בתי הדין הדתיים בכלל. התערבות בהחלטות ערכאות שיפוטיות אלה מוגבלת לנסיבות חריגות, מקום שהחלטת בית הדין ניתנה בחריגה מסמכות, בסטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי או תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, וכן מקום בו נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 2314/15 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (24.1.2015); בג"ץ 5501/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (28.7.2016)).

העתירה שוטחת מסכת ארוכה של בקשות והליכים, ומעלה טענות מטענות שונות בענין ההליכים השונים, בלא למקד טיעון במסגרת העילות המקובלות להתערבות בג"ץ בהחלטות בתי הדין הדתיים. כך נכללים בעתירה בערבוביה טענות התוקפות עניינים דיוניים ועובדתיים המסורים לערכאה הדיונית, תקיפת החלטות שנתקבלו בהסכמת העותר ועוד ועוד, והכל תוך חריגה אף מהמקובל בערעור, ובלא למקד ולבסס כהלכה עילה להתערבות בג"ץ בגדרי העילות המקובלות לכך. גם מטעם זה אין העתירה דנן במתכונתה זו יכולה להישמע.

6.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיב 1 בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו לאוצר המדינה, וכן בהוצאות המשיבה 2 בסך 3,000 ₪.