החלטהעליוןבית המשפט העליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 2331/98 אברהם פרידמן נ. ביה"ד הרבני האזורי הירושלים

ניתן ביום

בקצרה

דיני משפחה · ביקור ילדים בליל הסדרעתירה לבג"ץ נגד החלטת רשות בענייני משמורת וביקורים, ובקשה למחיקת העתירה וחיוב בהוצאות

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר עתר לבג"ץ לקיום דיון דחוף בעניין ביקור ילדיו בליל הסדר, אך השופטת דחתה את בקשת צו הביניים וקבעה כי התרופה היא ערעור לבית הדין הרבני הגדול. לאחר שביקש למחוק את העתירה, נדונה דרישת המשיבה לחיוב בהוצאות. בית המשפט קבע שהעתירה הייתה עתירת סרק וחייב את העותר בהוצאות המשיבה 2 בסך 3,000 ש"ח.

העובדות

העותר הגיש עתירה נגד החלטת משיב 1 ובה ביקש הורות על קיום דיון דחוף בעניין ביקור ילדיו הקטינים בליל הסדר. השופטת דחתה בקשה לצו ביניים בקביעה שהתרופה היא בערעור לבית הדין הרבני הגדול. לאחר מכן ביקש העותר למחוק את העתירה ללא צו להוצאות, והמשיבה 2 דרשה חיוב בהוצאות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להתערבות בג"ץ בהחלטה בעניין ביקור ילדים כאשר התרופה הנכונה היא ערעור לבית הדין הרבני הגדול?
  2. 2.האם יש לחייב בהוצאות עותר שביקש למחוק עתירה שהוגדרה כעתירת סרק?

הלכות

  1. 1

    כאשר קיימת תרופה של ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אין מקום לסייע בעתירה לבג"ץ בעניין ביקור הילדים.

    ״תרופתו של העותר היא בערעור לבית הדין הרבני הגדול״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    עתירה שהוגדרה כעתירת סרק מצדיקה חיוב בהוצאות המשיבה, גם כאשר המשיבה לא הגישה תגובה לגופה של העתירה.

    ״לאור העובדה שהעתירה היתה עתירת סרק, ונוכח העובדה שהמשיבה נאלצה להגיש תגובה לענין החיוב בהוצאות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עתירת סרק
  • מחיקת עתירה
  • הוצאות
  • צו ביניים
  • בית הדין הרבני הגדול
  • ליל הסדר
  • שכר טרחה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בג"ץ

2331/98 - ב'

בפני:

כבוד הרשמת מ' אגמון

העותר

:

אברהם

פרידמן

נגד

המשיבים

:

1.

ביה"ד הרבני האזורי בירושלים

2.

רינה פרידמן

בקשה למחיקת עתירה

בשם

העותר: עו"ד יהושע ננר

בשם

המשיבים: עו"ד רפאל שטוב

החלטה

העותר הגיש ביום 9.4.98 עתירה המכוונת נגד החלטתו של המשיב 1, והמבקשת להורות לו לקיים דיון דחוף בענין ביקור ילדיו הקטינים של העותר בביתו בליל הסדר.

באותו יום החליטה כב' השופטת דורנר לדחות את בקשת העותר לצו ביניים, בקובעה כי תרופתו של העותר היא בערעור לבית הדין הרבני הגדול. העותר התבקש להודיע אם הוא עומד על עתירתו.

ביום 12.4.98 הגיש העותר בקשה למחיקת העתירה ללא צו להוצאות.

המשיבה 2 בתגובתה לבקשה דורשת כי העותר יחוייב בהוצאות, כיוון שהעתירה היא לטענתה "עתירת בדים". עוד נטען, כי המשיבה 2 וילדיה נתקפו פחד כשקיבלו את העתירה, וכי היא נאלצה לפנות לעורך דין אשר הכין את עמדתה המשפטית. המשיבה טוענת כי היא חייבת כעת בשכר טרחה של עורך הדין בגין הכנת התיק.

המשיבה 2 לא פירטה את נזקיה הנטענים, ואת גובה שכר הטרחה שהיה עליה לשלם. אין די באמירה סתמית בדבר היות המשיבה חייבת "סכום כספי" כאמור בתגובתה. נוכח החלטת השופטת דורנר, לא נדרשה המשיבה להגיב לעתירה. עם זאת, לאור העובדה שהעתירה היתה עתירת סרק, ונוכח העובדה שהמשיבה נאלצה להגיש תגובה לענין החיוב בהוצאות, אני מחייבת את העותר לשאת בהוצאותיה של המשיבה 2 בסכום של 3,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ט באייר תשנ"ח

(25.5.98).

מיכל אגמון, שופטת

ר ש מ ת

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

98023310.

P04

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1כאשר קיימת תרופה של ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אין מקום לסייע בעתירה לבג"ץ בעניין ביקור הילדים.
  2. 2עתירה שהוגדרה כעתירת סרק מצדיקה חיוב בהוצאות המשיבה, גם כאשר המשיבה לא הגישה תגובה לגופה של העתירה.