בג"ץ 2337-23 בג"ץ 2337-23

השופט י' עמית:

1.לפנינו עתירה למתן צו האוסר על המשיב 1 "להגיש לכנסת לאישור בהצבעה שניה ושלישית את הצעת החוק העוסקת בשינוי השיטה למינוי שופטים בבית המשפט העליון וזאת למשך 40 יום מיום הגשת העתירה, כולל ימי פגרת חג הפסח". בצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני "האוסר הגשת הצעת החוק למליאה לאישור כאמור – עד לדיון בעתירה".

2.לטענת העותר יש ליתן את הסעד המבוקש בעתירה, על מנת "לאפשר או לאלץ את הקואליציה והאופוזיציה להירגע, להיפגש ובעיקר – לדבר". העותר מבהיר כי הוא איננו מבקש כי בית משפט זה יכריע בחוקיות החקיקה המוצעת לגופה. עם זאת הוא סבור כי ההצעה המתגבשת, השנויה במחלוקת קוטבית, ראוי שתובא לאישור הכנסת לאחר חשיבה והתייעצות, תוך הסכמה רחבה של רוב סיעות הכנסת, וכי אין לחוקקה "בבליץ" כלשונו. עצירת הליך החקיקה בעת הנוכחית נדרשת לדעתו גם לנוכח האווירה הציבורית הנפיצה והחשש מפני "מלחמת אזרחים".

3.לאחר עיון בעתירה, דינה להידחות על הסף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

4.כאמור, העותר מבקש בעתירתו, כי יינתן צו שיעכב הליך חקיקה התלוי ועומד בכנסת, ואולם הלכה מושרשת וידועה היא כי בית משפט זה אינו מתערב בהליכי חקיקה אשר נמצאים בעיצומם. כך מתחייב מעיקרון הפרדת הרשויות וכך מתחייב מיחסי הכבוד ההדדי הנדרשים בין הרשות השופטת והרשות המחוקקת (ראו, מיני רבים: בג"ץ 4711/20 אדם טבע ודין ע"ר נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 4 (20.10.2020); בג"ץ 5744/19 בן מאיר נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (5.9.2019); בג"ץ 4258/93 גינזבורג נ' ועדת הכלכלה של הכנסת, פ"ד מז(3) 837 (1993)). חרף ההבנה לחששות שמעלה העותר בעתירתו, אין מקום להסיג את גבולה של הרשות המחוקקת, על-ידי הפעלת ביקורת שיפוטית על הליכי חקיקה בעודם בעיצומם, גם כאשר מדובר בחקיקה הנתונה במחלוקת ציבורית עזה (בג"ץ 1210/23 ארד נ' שר המשפטים, פסקה 3 (14.2.2023); בג"ץ 1234/23 אורון נ' ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, פסקה 3 (16.2.2023); בג"ץ 9327/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקה 6 (10.12.2017)).

5.העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.