בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
9327/17
לפני:
העותרת:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט מ' מזוז
כבוד השופט י' אלרון
התנועה למען איכות השלטון בישראל
נ
ג
ד
המשיבים:
1. הכנסת
2.ועדת הכנסת של הכנסת
3.ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת
4.ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת
5.ח"כ דוד אמסלם
עתירה למתן צו על תנאי ולצו ביניים
בשם העותרת:
עו"ד ד"ר אליעד שרגא; עו"ד צרויה מידד -לוזון; עו"ד דניאל דושניצקי ; עו"ד תומר נאור
בשם המשיבים:
עו"ד איל ינון; עו"ד אביטל סומפולינסקי
פסק-דין
השופט מ' מזוז:
1.
עתירה נגד הליכי חקיקת הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 81) (הוראות לעניין המלצה של רשות חוקרת), התשע"ח-2017 (להלן: הצעת החוק ), אשר הועברה לוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת (להלן: ועדת הפנים ) , לשם הכנה לקריאה שנייה ושלישית.
2.
לטענת העותרת, בהתאם לתקנון הכנסת הוועדה שהייתה צריכה לדון בהצעת החוק היא וועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, בהיותה "האכסניה הטבעית" לדיון בחקיקה הנוגעת לסדרי המשפט השונים, ולא ועדת הפנים, אליה הועברה הצעת החוק, על-פי החלטת מליאת הכנסת מיום 15.11.2017, לפי בקשת יו"ר ועדת הפנים, ח"כ דוד אמסלם, שהוא גם יוזם החוק. עוד נטען כי הדיון בהצעת החוק בוועדת הפנים, בראשה עומד ח"כ דוד אמסלם, שהוא גם יוזם החוק, עומד בסתירה להוראות סעיף 79(ד) לתקנון הכנסת, הקובע כי ועדה לא תכין לקריאה ראשונה הצעת חוק שיושב ראש הוועדה הוא אחד מיוזמיה, כל עוד מצויה על סדר יומה הצעת חוק פרטית אחרת אשר אושרה בדיון המוקדם, ועברו שישה חודשים מהיום בו הוצעה או נדונה לאחרונה בוועדה. לענין
זה נטען כי קיימת שורה של הצעות חוק פרטיות אשר ממתינות על שולחן ועדת הפנים אשר קידומן "נתקע", בין היתר בשל קידומה המהיר של הצעת החוק.
לטענת העותרת, מדובר בפגמים אשר מצביעים על "הפרה מובהקת" של תקנון הכנסת מתוך אינטרסים זרים, הפרה הטומנת בחובה פגיעה אנושה באמון הציבור בכנסת ובוועדותיה. משכך, מבקשת העותרת כי נורה על ביטול העברת הדיון בהצעת החוק לוועדת הפנים, וכן נורה על בטלותן של ההחלטות שניתנו בוועדת הפנים בנוגע להצעת החוק בהמשך להעברה זו. בנוסף, התבקש צו ביניים המורה למשיבים להימנע מכל דיון, הצבעה או אשרור של הצעת החוק עד להכרעה בעתירה.
3.
היועץ המשפטי לכנסת התבקש להגיש את תגובת המשיבים לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים. בתגובה שהוגשה נטען כי דין העתירה להידחות על הסף משום שאין מקום לבחון את תקינות הליך החקיקה בעיצומו, ויש להמתין עד לאחר אישורה הסופי של הצעת החוק. טעם נוסף לדחיית העתירה על הסף, כך נטען, הוא אי מיצוי הליכים מצד העותרת, אשר פנתה ליועץ המשפטי לכנסת בעניינים שונים הנוגעים להצעת החוק, אך נמנעה מלהעלות בפניו את הטענות שהעלתה כעת בעתירה.
אף לגופו של עניין, סבורים המשיבים כי דין העתירה להידחות, משלא נפל כל פגם בהחלטות ועדת הכנסת ומליאת הכנסת להעביר את הצעת החוק לדיון בוועדת הפנים. תקנון הכנסת מסמיך את ועדת הכנסת ואת מליאת הכנסת לקבוע את זהות הוועדה שתדון בהצעת חוק, וכן להחליט על העברת הטיפול מוועדה אחת לאחרת
לפי בקשה של "כל אחד מחברי הכנסת" (סעיף 78 לתקנון), ולפיכך אין פסול חוקי בהחלטה על העברת הצעת החוק לדיון בוועדת הפנים, אף כי האכסניה הטבעית לדיון בהצעות חוק העוסקות בענייני אכיפת החוק היא אכן ועדת החוקה. כן הובהר כי סעיף 79(ד) לתקנון הכנסת, עליו הצביעה העותרת, הוא בראש ובראשונה כלי פנים-פרלמנטרי הנתון לחברי הכנסת "הנפגעים" ממתן קדימות להצעת חוק שיושב ראש הוועדה הוא אחד מיוזמיה, כך שבענייננו העותרת הינה בגדר "מתעברת על ריב לא לה". מה גם שבפועל הליך החקיקה נשוא העתירה לא כלל הפרה כלשהי של תקנון הכנסת, שכן 3 מהצעות החוק הממתינות כבר נדונו קודם להצעת החוק דנן, ואילו לגבי 4 הצעות החוק "הממתינות" הנוספות, מועד הדיון תואם עם יוזמיהן, בהיותם מודעים לכוונה לקיים דיון בהצעת החוק נשוא העתירה.
4.
לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים הגענו למסקנה כי אין מנוס מדחיית העתירה על הסף.
5.
הלכה פסוקה היא, עליה חזר בית משפט זה פעמים לא מעטות, כי ככלל בית משפט זה יימנע מלהתערב בהליכי חקיקה של הכנסת בעודם בעיצומם, ויבחן טענות נגד דבר חקיקה, לרבות באשר להליכי החקיקה, רק לאחר השלמת הליך החקיקה –
"הלכה היא עמנו כי בית משפט זה נוהג ריסון רב בהתערבות בהליכים פנים פרלמנטריים בכלל ובהליכי חקיקה בפרט. ככלל יימנע בית המשפט מלהתערב בהליכים כאמור כל עוד הם נמשכים, ויפעיל את שבט ביקורתו רק בסופם, לאחר שהחוק העומד לדיון אושר בכנסת ופורסם ברשומות (בג"ץ 761/86 מיעארי נ' יושב-ראש הכנסת , פ"ד מב (4) 868, 874 (1988); בג"ץ 10253/04
העמותה לקידום הפיזיוטרפיה בישראל נ' משרד הבריאות , פסקה 3 (30.1.2005); בג"ץ 11716/05
פרץ נ' ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת , פסקה 3 (7.3.2006))" (בג"ץ 7604/14 ח"כ שפיר נ' יו"ר הכנסת , פסקה 3 (10.11.2014)).
גישה זו נשענת –
"על בסיס עקרון הכיבוד ההדדי בין הרשויות, ומתוך תפיסה כי השלב הראוי לבחון את חוקתיותו
של חוק מסוים ואת תקינות ההליך בו הוא נחקק הוא לאחר השלמת הליך החקיקה" (בג"ץ 4302/09 לשכת עורכי הדין בישראל נ' ממשלת ישראל ,
פסקה 3 (9.6.2009)).
וראו גם: בג"ץ 10270/09 האגודה לזכויות החולה נ' הכנסת (26.12.2007); בג"ץ 10703/02 המועצה לשיווק פרי הדר נ' מדינת ישראל (17.12.2002); בג"ץ 3863/13 לב נ' ראש הממשלה (3.7.2013) ועוד זולתם).
6.
אמנם הצעת החוק דנן מצויה במחלוקת ציבורית עזה, בעיקר בכל הנוגע לתכליתה, אך בכך אין כדי להצדיק התערבות חסרת תקדים בהליך החקיקה כאשר הוא עדיין בעיצומו וטרם הושלם. זאת במיוחד כאשר לפי חוות דעת היועץ המשפטי לכנסת הליכי החקיקה שננקטו מעוגנים בהוראות תקנון הכנסת, כמבואר בתגובתו.
למותר להדגיש כי אין בדברנו זה משום נקיטת עמדה באשר להליכי הצעת החוק או תוכנה, וטענות העותרת שמורות לה, ככל שתמצא לנכון, עם סיום הליכי החקיקה, ככל שאלה אכן יושלמו לכדי חוק.
7.
אשר על כן, העתירה נדחית ועמה גם הבקשה למתן צו ביניים. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
ניתן
היום, כ"ב בכסלו
התשע"ח
(10.12.2017).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט