בג"ץ 2365/04 פרויס הסגיל והדי נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט א' גרוניס:

1.העותר נפגע בתאונת עבודה בשנת 1971. הוא הגיש לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) אישור מאת מומחה לרפואה תעסוקתית, בה מצוין כי מצבו הרפואי הוחמר מאז 6.3.01. ביום 23.1.03 קבעה הוועדה הרפואית כי ההחמרה במצבו של העותר אינה קשורה לפגיעה בעבודה. על החלטה זו ערער העותר לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. ערעורו נדחה ביום 6.8.03. על כן הגיש העותר בקשה לרשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. ביום 15.1.04 נדחתה בקשתו של העותר, מהטעם כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. מכאן עתירתו של העותר, בה מבקש הוא להשיג על החלטת בית הדין הארצי.

2.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, ואינו מתערב בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, אלא במקרים חריגים בלבד, בהם פסק הדין לוקה בטעות משפטית מהותית, אשר הצדק מחייב את תיקונה (ראו למשל, בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 965/02 ועד מקומי בית יצחק נ' נשיא בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם); בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל- ועד כבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז(6) 810 ). לא מצאנו כי מתקיימות במקרה דנא נסיבות המצדיקות התערבותו של בית משפט זה. עניינו של העותר נדון שלוש פעמים: בוועדה הרפואית, בבית הדין האזורי ולבסוף בבית הדין הארצי. החלטת בית הדין הארצי לעבודה דנה בטענות אשר העלה העותר בבקשתו, ודחיית הבקשה לרשות ערעור מנומקת היטב. וודאי שאין היא לוקה בטעות משפטית המחייבת התערבות של בית המשפט הגבוה לצדק.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.