בג"ץ 2385/03 מחמוד מחאמיד נ. ראש הממשלה

העתירה שבפנינו כוונה, לכתחילה, נגד החלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12.5.02, בעניין מדיניות איחוד משפחות בנוגע לתושבי הרשות הפלסטינית ולזרים ממוצא פלסטיני. העותר 1, שהוא אזרח ישראל, נישא בשנת 2000 לעותרת 2 שהיא תושבת השטחים. ביום 25.2.02 הגישו העותרים בקשה לאיחוד משפחות. ביום 28.5.02 נדחתה בקשתם, על סמך החלטת הממשלה מס' 1813. נוכח זאת הוגשה העתירה שבפנינו, המעלה שורה ארוכה של טענות נגד החלטת הממשלה במישור החוקתי, המנהלי והבינלאומי.

ביום 16.6.03 הגישו המשיבים תגובתם לעתירה והודיעו לבית המשפט כי משרד הפנים החליט להמשיך את הטיפול בבקשות דוגמת זו נשוא העתירה, אשר הוגשו לפני יום 12.5.02. בהודעה מיום 7.12.03 מסרו המשיבים כי בקשת איחוד המשפחות של העותרים אושרה וכי העותרת 2 תופנה על ידי משרד הפנים לקבל היתר מת"ק אשר יאפשר לה שהייה זמנית ועבודה בישראל למשך 12 חודשים. לאחר שהעותרים הלינו על כך שבפועל הופנתה העותרת לקבלת היתר שהיה בלבד ולא קיבלה היתר עבודה, כמובטח, עדכנו המשיבים בהודעה מיום 23.2.05 כי משרד הפנים אינו מוסמך ליתן היתרי עבודה וכי היתר המת"ק המונפק על פי המלצתו אינו מהווה היתר עבודה בישראל. המשיבים הבהירו כי מעסיקים המבקשים לקבל לעבודה תושב פלסטיני שבקשתו לאיחוד משפחות אושרה נדרשים לקבל היתר בכתב מהממונה על שירות התעסוקה, בהתאם להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק עובדים זרים ). יחד עם זאת, המשיבים ציינו כי מעסיקים אלה לא ייאלצו לעבור את ההליך הרגיל לקבלת היתר להעסקת תושב האזור. כמו כן הודיעו המשיבים על צעדים שונים אותם החליטו לנקוט על מנת לפשט את הליך מתן היתר העבודה לתושבים פלסטינים המצויים במסגרת ההסדר המדורג. על רקע זה ביקשו המשיבים למחוק את העתירה.

בהחלטה מיום 27.2.05 התבקשו העותרים להודיע לבית המשפט מדוע לא תימחק עתירתם בעקבות הודעת המשיבים. בתגובתם, שהוגשה ביום 5.5.05, הדגישו העותרים את העובדה כי היתרי המת"ק שניתנו לעותרת 2 אינם מקנים לה היתר לעבוד בישראל. העותרים טענו כי מצב זה אינו מאפשר לעותרת 2 לקחת חלק בפרנסת המשפחה, וכי כתוצאה מכך נגזרים עליהם חיי מחסור ועוני, תוך פגיעה בזכויות החוקתיות של כבוד האדם וחופש העיסוק. בתוך כך העלו העותרים טענות שונות נגד הכפפת מתן היתרי העבודה למצויים במסגרת ההליך המדורג לחוק עובדים זרים וכן טענו כי טרם יושמו ההקלות עליהן הודיעו המשיבים בהודעתם מיום 23.2.05. לצד זאת הלינו העותרים על כך שבעוד שמנהל האוכלוסין אישר את שהייתה של העותרת 2 בישראל למשך תקופה של שנה, הרי שהיתרי המת"ק שקיבלה הם לתקופה של ארבעה חודשים בלבד. על רקע זה הודיעו העותרים כי הם עומדים על עתירתם ולחילופין מבקשים להותירה תלויה ועומדת עד למתן פסק הדין בבג"ץ 4608/02 נזיה עווד נ' ראש הממשלה .

עיון בתגובת העותרים מיום 5.5.05 מעלה כי טענותיהם לגבי הסדרת אפשרותם של תושבי שטחים, המצויים במסגרת ההסדר המדורג, לעבוד בישראל אכן אינן חלק מן העתירה המקורית. על כן נראה, לכאורה, כי העתירה מיצתה עצמה. עם זאת, נוכח הטענה כי קיים פער בין המצב המיושם בשטח בעניין זה לבין התיאור שניתן בתגובת המדינה מיום 23.2.05, מן הראוי כי נקבל את התייחסות המדינה לטענות המפורטות בתגובת העותרים.

אשר על כן, יתייחסו המשיבים בהודעה שתוגש על ידם בתוך 30 יום לטענות העותרים בדבר הצורך של תושבי שטחים, המצויים במסגרת ההסדר המדורג, לחדש את היתר המת"ק שלהם מידי ארבעה חודשים וכן יתייחסו לטענה כי קיים פער בין הנטען בהודעת המדינה לבין המצב בפועל.