בג"ץ 2385/15 חמדה זנגריה נ. המוסד לביטוח לאומי

השופט מ' מזוז:

1.

עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (הנשיא י' פליטמן , סגנית הנשיא

ו' וירט ליבנה

וכב' השופט א' איטח , ונציגי הציבור א' וייץ ו- א' גדעון )

מיום 5.3.2015 בעב"ל 15964-01-14, בגדרו נדחה ערעור העותרים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (כב' השופט מ' שוורץ

ונציגי הציבור ש' בצלאל

ו- ר' אסדי ) מיום 9.12.2013 בב"ל 26312-08-12.

2.

ראשיתם של ההליכים בתביעה שהגישו העותרים לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת על החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המשיב ) השוללת את זכאותם לגמלת הבטחת הכנסה על פי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה ), החל משלהי שנת 2007. זאת לאחר שהמשיב הכיר בעותרת כנפגעת פעולות איבה ושולמו לה תגמולים בהתאם לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 (להלן: התגמולים ).

1.

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת דחה את התביעה תוך שקבע שני אלה: ראשית , כי התגמולים הם בגדר קצבה שהיא הכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] ובהתאם לסעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה. בהחלטתו הפנה בית הדין האזורי לפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה אשר קבעו כי תשלום חוזר שמשולם בצורה מחזורית ובקביעות מהווה קצבה על פי פקודת מס הכנסה ועל כן יש לראותו כהכנסה גם על פי חוק הבטחת הכנסה. שנית , כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה אם תשלום כלשהו יחשב בגדר "הכנסה", אין הוא צריך להכריע בכך בהתאם להגדרה דווקנית על פי פקודת מס הכנסה, אלא יתחשב בצורת התשלום, דהיינו - האם התשלום משתלם ב"סדירות מחזוריות וקביעות", והאם יש בתשלום כדי להוות שינוי מהותי במצבו הכלכלי של תובע הגמלה. כל זאת בהתאם לתכלית החוק שהיא לתמוך בתושבי המדינה שאין ביכולתם לספק לעצמם את צרכיהם הבסיסיים.

2.

העותרים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי. טענתם המרכזית של העותרים הייתה, כי על בית הדין הארצי לשנות את ההלכה הנוהגת, ולקבוע כי התגמולים מהווים פיצוי נזיקי, על אף האופן בו הם משולמים, במחזוריות ועל בסיס עתי, ולפיכך אינם מהווים הכנסה לפי פקודת מס הכנסה ואף אינם מהווים הכנסה בהתאם לסעיף 9(א) לחוק הבטחת הכנסה.

3.

בית הדין הארצי דחה את הערעור. בפסק הדין נקבע כי "פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991".

4.

בעתירה דנן טוענים העותרים, כי הצדק מחייב את התערבות בית משפט זה בפסק דינו של בית הדין הארצי, שכן הגדרת התגמולים כהכנסה לצרכי חוק הבטחת הכנסה יסודה בטעות משפטית מהותית. כמו כן, יש בהגדרה זו כדי להפלות בין העותרת כמקבלת תגמולים מכוח חוק התגמולים לבין אחרים המשולמים להם פיצויים, אם בתשלום מהוון חד פעמי ואם באורח עתי, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

5.

לאחר עיון הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף.

6.

הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות בית הדין מוגבלת למקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: בהחלטת בית הדין נתגלתה טעות משפטית מהותית , ובנסיבות הענין הצדק מחייב התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק ( בג"צ 524/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ (1) 673, 693 (1986); בג"ץ 396/15

פרופ' איל וינקלר נ' בית הדין הארצי לעבודה

(22.1.2015)). התנאי השני הנזכר מתייחס בדרך כלל למקרים בהם החלטת בית הדין מעוררת סוגיה עקרונית כללית, בתחום יחסי העבודה או בכלל ( בג"ץ 585/86 שריירמן נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מא (2)393, 397 (1987); בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ'

בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מג (2) 395, 408 (1989)).

כל זאת מתוך נקודת מוצא, כי ביחסי הגומלין שבין בית-משפט זה

לבית הדין הארצי לעבודה יש

לראות בבית הדין הארצי את בית הדין המומחה לתחום משפט העבודה, ואשר עליו מוטל התפקיד לגבש גופי הלכה בתחום משפט העבודה (ראו דברי הנשיא לנדוי בבג"ץ 123/81 אלקטרה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' , פ"ד לו(1)421, 429 (1982).

7.

העתירה שלפנינו אינה עונה על אף אחד מהתנאים האמורים, ועל כן אין מקום שבית משפט זה ייזקק לה.

החלטות בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה לענין סיווגם של תגמולים לנפגעי פעולות איבה לצורך חוק הבטחת הכנסה, אין בהן כל הלכה חדשה, ובוודאי שלא טעות משפטית מהותית המצדיקה שבית המשפט הגבוה לצדק יידרש לענין. קביעה זו מתיישבת היטב עם תכליות חוק הבטחת הכנסה, ואינה יוצרת כל עיוות המחייב התערבות "למען הצדק".

8.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.