בג"ץ 396/15 פרופ' איל וינקלר נ. כבוד בית דין הארצי לעבודה

השופט מ' מזוז:

1.

עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 12.1.2015 (בר"ע 54417-11-14 ובר"ע 16053-12-14, כב' השופטים ר' רוזנפלד, ל' גליקסמן ו- אילן איטח , ונציגת הציבור ד' שרון ) (להלן: פסק הדין ), אשר דחה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 23.11.2014 (סע"ש 46175-10-14, כב' השופטת אורנית אגסי ).

2.

במרכז ההליכים הקודמים עמדה החלטת נציב שירות המדינה (להלן: הנציב ) מיום 6.10.2014 להשעות את העותר מעבודתו כמנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי המשולב ע"ש חיים שיבא (להלן: בית החולים )

החל מיום 30.11.2014 ועד לתום ההליך המשמעתי נגדו.

בהתאם לכתב התובענה שהוגש נגדו לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה, הועסק העותר במהלך השנים 2013-2011 כמנהל מרפאה לשירותים אסתטיים "קלאס קליניק" בשטח בית החולים, וזאת ללא היתר עבודה נוספת או בניגוד להיתר שהיה בידו לחלק מן התקופה. במסגרת זו ביצע במרפאה בשעות העבודה בהן היה אמור לעבוד בבית החולים מאות ניתוחים פרטיים, כאשר דיווח על שעות הניתוחים כעבודה בבית החולים, ובדרך זו קיבל שכר הן בגין ביצוע הניתוחים במרפאה והן בגין ימי עבודה בבית החולים. בנוסף, בחלק ניכר של הניתוחים במרפאה סייעו לו מתמחים הכפופים אליו במסגרת תפקידו בבית החולים, תוך שדיווחו על עבודתם זו כעל עבודה במסגרת בית החולים.

3.

בהחלטתו עמד הנציב על כך שבמעשיו אלה פגע העותר פגיעה של ממש במשמעת שירות המדינה, כמו גם באמון הציבור בשירות המדינה בכלל ובבית החולים בפרט, וזאת לאור חומרת המעשים, היקפם ומשכם, ונוכח תפקידו הבכיר בבית החולים. ולאחר שעמד גם על תרומתו רבת השנים של העותר למטופלים רבים, ועל הפגיעה שהשעייתו עלולה לגרום לבית החולים ולמטופלים, החליט להשעות את העותר משירות המדינה עד תום ההליך המשמעתי, תוך קביעה כי ההשעיה תכנס לתוקף ביום 30.11.14 על מנת לאפשר לבית החולים להיערך בהתאם. כן ציין, כי ההחלטה תיבחן מעת לעת בהתאם להתפתחויות בהליך המשמעתי.

4.

העותר פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בהליך לביטול ההשעיה. בית הדין קבע כי החלטת הנציב לקתה בפגמים שונים, ובין היתר כי לא איזנה נכונה בין אינטרס הציבור לבין אינטרס החולים. בית הדין ציין כי לאור הפגמים שמצא היה מקום לבטל את החלטת הנציב, אולם נוכח פסיקתו העקבית של בית הדין הארצי לפיה יש לצמצם בהתערבות בהחלטות הנציב בענין השעיה, החליט שלא לעשות כן. עם זאת, החליט בית הדין לדחות את מועד כניסת ההשעיה לתוקף בארבעה חודשים נוספים, עד ליום 31.3.15, בנימוק שבית החולים זקוק לפרק זמן ארוך יותר, של חצי שנה, להתארגנות.

5.

העותר והמדינה פנו שניהם לבית הדין הארצי בבקשה למתן רשות לערער על החלטת בית הדין האזורי - העותר על אי ביטול ההשעיה, והמדינה על דחיית מועד תחילת ההשעיה.

6.

בפסק דין מפורט ומנומק היטב עמד בית הדין הארצי על שורה של פגמים מהותיים, דיוניים ומשפטיים, שנפלו בהחלטת בית הדין האזורי, לרבות סטייה מהלכות ברורות שנפסקו שוב ושוב על ידי בית הדין הארצי לענין סמכות ההשעיה, היקפה, שיקוליה וגדר התערבות בית הדין בשיקול דעת גורמי המשמעת.

בית הדין הארצי הבהיר שוב בפסק דינו את מושכלות היסוד שפותחו בפסיקתו באשר לסמכות הנציב להשעות עובד לפי סעיף 47 לחוק שרות המדינה (משמעת) התשכ"ג-1963, ובאשר לגבולות הביקורת השיפוטית של בית הדין על הפעלת סמכות הנציב בכגון דא. בית הדין עמד על סמכותו הרחבה של הנציב לענין זה ועל השיקולים שעליו לשקול בהפעלת סמכותו, ובראשם ההגנה על אמון הציבור בשירות הציבורי. בית הדין שב והדגיש כי שיקול הדעת בעריכת האיזון בין השיקולים השונים בהפעלת סמכות ההשעיה מסור בהתאם לחוק לנציב, ובית הדין לא ימיר את שיקול דעת הנציב בשיקול דעתו הוא, אלא אם נפל בשיקול הדעת פגם חוקי המחייב התערבות.

בית הדין הארצי דחה כאמור את קביעות בית הדין האזורי באשר לפגמים שנפלו כביכול בהחלטת הנציב. כן הודגש שוב הכלל, כי ככל שעובד המדינה נושא משרה רמה יותר, שיש עמה אמון רב יותר וסמכויות רחבות יותר, כך יש לדרוש ממנו ייתר הקפדה על טוהר המידות במילוי תפקידו.

אשר למועד כניסת ההשעיה לתוקף נקבע, כי במכתבי הנהלת בית החולים לא נתבקשה תקופת התארגנות נקובה בת חצי שנה כקביעת בית הדין האזורי אלא הוצגו השלכות ההשעיה על פעילות בית החולים. בית הדין קבע, כי לא היה מקום לקבוע שהחלטת הנציב לדחות את מועד תחילת ההשעיה בחודשיים היא בלתי סבירה, ובמיוחד שעה שהמקובל הוא שהחלטת השעיה נכנסת לתוקף מיידי. כן צוין לענין זה שמשרד הבריאות לא סבר שנפל פגם בהחלטת הנציב ולא ביקש להתערב בהחלטת הנציב באשר להשעיה ומועד תחילתה.

7.

נוכח האמור דחה בית הדין הארצי את ערעור העותר, ומאידך קיבל את ערעור המדינה, תוך שקבע כי החלטת ההשעיה של הנציב תישאר בתוקפה, ותכנס לתוקף בחלוף 30 ימים ממועד ממתן פסק הדין.

8.

בעתירה דנן, המופנית נגד בית הדין הארצי לעבודה ונגד נציב שירות המדינה ומדינת ישראל, מבקש העותר לבטל את פסק דינו של בית הדין הארצי ולבטל את ההשעיה, ולחלופין לדחות את מועד כניסתה לתוקף לסוף חודש מרץ 2015 לפחות. עיקרה של העתירה בטענות העותר, כי החלטת בית הדין הארצי פגומה בשל התערבות בממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי.

9.

דין העתירה להידחות על הסף אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה, והתערבותו בהחלטות בית הדין מוגבלת למקרים חריגים ובהתקיים שני תנאים מצטברים: נתגלתה בהחלטת בית הדין טעות משפטית מהותית , ובנסיבות הענין הצדק מחייב התערבות בית המשפט הגבוה לצדק

( בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ (1) 673 (1986), בג"ץ 50/89 יודייקין נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' , פ"ד מד(1) 387, 394 (1990), בג"ץ 8111/14 פרופ' דינה פלפל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (24.12.2014)). התנאי השני הנזכר מתייחס בדרך כלל למקרים בהם החלטת בית הדין מעוררת סוגיה עקרונית כללית, בתחום יחסי העבודה או בכלל (בג"ץ 585/86 שריירמן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' , פ"ד מא(2)393, 397 (1987), בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2) 395, 408 (1989). אזכיר לענין זה גם את דברי הנשיא לנדוי בפרשת אלקטרה (בג"ץ 123/81 אלקטרה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' , פ"ד לו(1)421, 429 (1982), שלא נס ליחם:

"יש לזכור, שביחסי הגומלין בין בית-משפט זה

לבית הדין הארצי לעבודה עלינו

לראות בבית הדין הארצי את בית הדין המומחה לדבר (כביטויו של השופט ח' כהן בקטע הנ"ל מפסק-דינו בפרשת שמן, בג"צ 319/78[1]), שעליו בראש

ובראשונה מוטל התפקיד לגבש גופי הלכה בדיני העבודה במדינה, ככל שהם פרי ההלכה השיפוטית...

בית-משפט זה שומר לעצמו את סמכות הפיקוח על בית הדין הארצי בשאלות של הלכה, אבל הוא ייטיב לעשות, אם לא יעשה עצמו בית-משפט כללי לערעורים על גבי בית הדין הארצי, כל אימת שמתעוררת בעיה של הלכה, אלא שינהג במידת ההתאפקות ויגביל את התערבותו בכגון אלה למקרים של פרשנות מוטעית, שבית הדין לעבודה פירש דבר חקיקה או מסמך משפטי, או של טעות, הבולטת על פני הפסק, עד כדי כך שגם בית משפט, שאינו מומחה לדבר, רואה צורך להתערב, כדי שלא תיווצר סתירה גלויה בין פסיקת בית הדין לעבודה לבין עקרונות חוק כלליים מקובלים".

10.

במקרה דנן מדובר בהליך ביניים אשר נידון על-ידי שתי ערכאות של בית הדין לעבודה. ניסיון העותר להציג טענותיו נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ככאלה המצביעות על טעויות משפטיות מהותיות בפסק הדין, לא יצלח.

11.

יתרה מזאת, גם לגופם של דברים אין כל ממש בעתירה. לא רק שלא נפלו בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה טעויות מהותיות, אלא שהוא העמיד דברים על מכונם, שב והבהיר מושכלות יסוד ותיקן טעויות מהותיות שנפלו בפסק דינו של בית הדין האזורי, בעיקר בחריגה בולטת מההלכות הנוגעות לגדרי הסמכות ושיקול הדעת של הנציב לענין השעיית עובד מדינה ובאשר לגדרי הביקורת השיפוטית על החלטות הנציב בעניינים אלה (ע"ע (ארצי) 478/07 שוקי ויטה נ' נציב שירות המדינה

(3.3.2008)).

12.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.