בג"ץ 2385/16 הסתדרות העובדים הלאומית נ. ממשלת ישראל

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א.

עתירות אלה, כל אחת מטעמיה, מכוונות עצמם בעיקר כלפי החלטת הממשלה 1321 (דר/60) מ-24.3.16 ו"קול קורא" בעקבותיה, שבאו נוכח הצורך בבניה מתועשת לקידום פתרונות בניה. אין מחלוקת על הצורך וגם על המשתלשל הימנו מעשית באשר לשימוש בכוח אדם זר לבניה. הטענות בעתירות מכוונות כלפי הדרך שנבחרה, קרי, הבאת שש חברות בניה זרות שייבחרו בהליך "הקול הקורא", ואשר יגיעו לכאן על עובדיהן. חלק מן הטענות בעתירות, כגון בעתירה בבג"ץ 2385/16, עניינן החשש לפגיעה בזכויות עובדים במתוה המוצע, בדומה לנושא הכבילה המוכר מפסיקה ותיקה; לכך מצטרפת בהדגשה "קו לעובד", החוששת כי בכך תיסוג לאחור העמדה המקובלת על הכל, הבאה לידי ביטוי בעתירות אחרות, שיש למנוע תשלום דמי תיווך גבוהים על-ידי עובדים באמצעות הסכמים בין מדינתיים, והדגש הוא על החשש כי יהיו אלה עובדים סינים שישלמו דמי תיווך גבוהים. חלק מן הטענות, כגון בעתירות בבג"ץ 4090/14 ו-5741/16, עניינן פגיעה בשויון וחוסר סבירות כלפי תאגידי בניה ישראלים, שלא ייהנו מאותן הקלות – למשל ברישום וסיווג – אשר מהן ייהנו החברות הזרות, והדרת רגליהם הנטענת.

ב.

המדינה משיבה, כי בהחלטות הממשלה וב"קול הקורא" נשקלו, לצד הצורך המוסכם האמור, הנושאים העולים בעתירות, ובמיוחד זכויות העובדים. לשיטת המדינה אין להתבונן אל הנושא במשקפיים "רגילות" של הבאת עובדים זרים, והדגש הוא הבאת החברות , וכי להיבטי פיקוח ומניעת רגילה יש מענה בהחלטות, ואין בכך נסיגה מן העמדה השוללת דמי תיווך. גם המשיבה 7 בעתירה 5741/16, חברה תורכית הפועלת שנים בישראל בתנאים מיוחדים, מצטרפת לעמדת המדינה.

ג.

אכן הנושא שמעלות העתירות אינו מבוטל, אך בסופו של יום החלטנו שלא להיעתר להן בכפוף להערות הבאות: ראשית, עסקינן בשאלות של מדיניות כלכלית, שככלל אין בית המשפט נוטה להתערב בהן, ובהינתן הצורך המוסכם בבניה, איננו רואים לפסול מכל וכל את התכנית שבנתה המדינה, גם אם עשויות להתעורר שאלות שונות, לרבות משפטיות, בהמשך הדרך.

ד.

בעיון בעתירות מעיקרא סברנו, מחד גיסא, שאמנם עסקינן במצב מיוחד של הבאת החברות על עובדיהן להבדיל מהבאת עובד זר לעצמו; ואולם מאידך גיסא הטרידה אותנו שאלת הכבילה האפשרית. לכך ניתן מענה בסעיף 7 להחלטת הממשלה 1321 (דר/60) הנזכרת, הקובע כלהלן:

"7. על אף האמור בסעיפים 5 ו-6. מנהל רשות האוכלוסין וההגירה רשאי להתיר לעובדים הזרים של חברות הביצוע ושל חברת יילמזלר לעבור לתאגידי הבניין במקרים חריגים כאמור בסעיף ז' להחלטת הממשלה ס' 3195 מיום 24.2.08, שעניינה היתר להעסקת עובדים זרים מתורכיה בענף הבניה ובהתאם להוראות הסעיף האמור, וכן להתיר לעובדים של תאגידי הבניין לעבור לחברות ביצוע במקרים חריגים כאמור, אם ראה צורך בכך בנסיבות העניין".

כעולה מסעיף זה, מתאפשרת בתנאים מסוימים ניידות בין החברות, וכן ניתנת אפשרות, במקרים של פגיעה מהותית בתנאי עבודה (על פי ההפניות בסעיף), למעבר "החוצה", לתוך תאגידי הביצוע. תשובה זו, בהקשר זה, עשויה להניח את הדעת לעת הזאת.

ה.

כאן עלינו להוסיף, כי בשל ייחודו של ההסדר מתחייב מאמץ מוגבר לפיקוח ולאכיפה . אם רוצה המדינה לאפשר לחברות זרות לפעול בתוכה, עליה לעשות כל מאמץ שההתחייבויות הכתובות שבהחלטות וב"קול הקורא" לא יישארו על הנייר אלא ימומשו. דבר זה יתברר על ציר הזמן, ויש להניח כי הרשויות יתנו דעתן לכינון צוות פיקוח ואכיפה

ספציפי למשימה זו, לרבות בחינת הנושא הכאוב של דמי התיווך ומאמץ לאשש קונקרטית את מדיניות ההסכמים הבילטרליים.

ו.

יש מן הנושאים שעלו בפנינו, כגון שאלת סיווג החברות, שהן בחינת עתירה מוקדמת, שהרי "הביצה טרם נולדה", וכמובן זכויות העותרים בהקשר זה שמורות.

ז.

ולבסוף עמדת המדינה, שלא כמאמר השיר "יש לך פה עניין עם פועלי בניין", היא כי עניין לנו עם החברות כהסדר מיוחד. איננו פוסלים את המבנה המוצע, כאמור, אך הוא מטיל חובה מוגברת על המדינה, כדי שהלהיטות לקדם בניה לא תהא על חשבון עובדים וזכויות שישראל אמונה עליהן. ימים יגידו, ובכל אלה שמורות הזכויות.

ח.

בנתון לכך נמחקות העתירות ללא צו להוצאות.