בג"ץ 2414-23 בג"ץ 2414-23

השופט נ' סולברג:

1.בעתירה שלפנינו, מבקש העותר כי נורה למשיבות, היועצת המשפטית לממשלה ונשיאת בית המשפט העליון, "לנמק ולהוכיח כי הכנסת הסמיכה שופט לדון בענייני משפחה של יהודים".

2.העתירה מנוסחת בכלליות, נעדרת תשתית עובדתית סדורה, הסעדים שהתבקשו אינם ישימים, וגם הטענות המשפטיות אינן ברורות די הצורך, ודאי לא באופן שבו הוצגו. כל אלה, אינם מאפשרים את בירור העתירה כנדרש. מעבר לכך, העתירה מכילה התבטאויות בלתי-ראויות והאשמות קשות, המופנות כלפי יועצים משפטיים, שופטים, גורמי ההוצאה לפועל, ועוד. טעמים אלה, כל אחד לחוד, ודאי בצירופם יחד, מצדיקים את דחיית העתירה על הסף.

3.אם בכך לא די, רק ביום 30.3.2023, נדחתה על הסף עתירה אחרת שהגיש העותר, מטעמים דומים (בג"ץ 2577/23 אברהם נ' היועצת המשפטית לממשלה (30.3.2023)). כעולה מפסק הדין שניתן שם, גם העתירה האחרת, שהעותר מציין לגביה, בעתירתו הנוכחית, כי "ש[ת]י העתירות זהות חופפות ומקבילות", עוסקת "בתקיפת סמכותם של בתי המשפט לדון בענייני משפחה". על כן, גם מטעם זה, דין העתירה להידחות על הסף.

מטעמים אלה כולם, העתירה נדחית בזאת על הסף.

אמנם, תגובה לעתירה לא התבקשה, וגם אגרה לא שולמה (מחמת פטור שניתן). ואולם, בנסיבות, איני רואה מקום לפטור את העותר בלא כלום. העותר ישא אפוא בהוצאות, לטובת אוצר המדינה, בסך של 2,000 ₪.

להבא, טוב יעשה העותר אם יקדים ויפנה ליעוץ משפטי, טרם פניה נוספת בעניין זה לערכאות.