בג"ץ 2415/06 פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי-בתל אביב

השופט ד' חשין:

1.

עתירה זו היא גלגול שני של עניין שכבר הובא לפתחו של בית משפט זה בעתירה קודמת, שנדחתה (בג"צ 1983/05).

2.

העותר והמשיבה 3 (להלן - המשיבה ) נשואים זה לזו מאז שנת 1965. השניים ניהלו בפני בתי הדין הרבניים הליכים בענייני גירושין, מזה, שלום בית , מזונות ומדור, מזה. בפסק דינו מיום 18.1.2004 דחה בית הדין

הרבני האזורי בתל אביב (המשיב 1) את תביעת הגירושין של העותר, חייב אותו בתשלום מזונותיה של המשיבה ופסק לה מדור ייחודי בדירת המגורים המשותפת של הצדדים. ערעורו של העותר על פסק דין זה נמחק על ידי בית הדין הרבני הגדול (המשיב 2) ביום 2.6.04, ועתירתו ל בית משפט זה נדחתה על הסף ביום 20.6.05 (השופטים פרוקצ'יה, לוי ונאור).

כחמישה חודשים לאחר מכן, ביום 22.11.05, פנה העותר ל בית הדין

האזורי בבקשה דחופה לביטול המדור הייחודי שפסק למשיבה. בהחלטתו מיום 18.12.05 נדחתה בקשתו זו על הסף. העותר ערער על החלטה זו, וביום 31.1.06 החליט בית הדין הגדול למחוק את ערעורו על הסף.

זהו הרקע לעתירה זו, בגדרה מבקש העותר

להורות על ביטול החלטתו של בית הדין האזורי מיום 18.12.05, והחלטתו של בית הדין

הגדול מיום 31.1.06, וכן להורות על תיחום הצו למדור ייחודי בזמן סביר.

3.

הנימוק העיקרי שביסוד העתירה הוא, כי הצו למדור ספציפי שניתן על ידי בית הדין

האזורי לטובת המשיבה, מונע את פירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת, ופוגע בזכות הקניין של העותר, שכבר מלאו לו 65 והוא מצוי כיום במצב כלכלי ובריאותי קשה.

4.

המשיבה, מנגד, טוענת כי דין העתירה להידחות על הסף, הן לגופה, הן לאור דחיית העתירה הקודמת, והן לאור עילות ההתערבות המצומצמות של בית משפט זה בפסיקתם של בתי דין דתיים.

5.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, על רקע כל החומר שלפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. במהלך הדיון בפנינו הסביר עו"ד יעקובי, היועץ המשפטי להנהלת בתי הדין הרבניים, כי הבקשה שהגיש העותר ל בית הדין האזורי - לבטל את המדור הייחודי או להגבילו בזמן – הייתה הליך לא נכון, וכי היה על העותר להגיש תובענה חדשה לביטול או צמצום הסעד של מדור ייחודי שניתן למשיבה בפסק הדין. לו הייתה מוגשת תובענה חדשה כזו, כך הבהיר עו"ד יעקובי, בית הדין היה מזמן את הצדדים לדיון, כדי לבדוק אם חלו שינויים בנסיבות, ולאחר מכן היה פוסק בעניין לכאן או לכאן. לאור האמור, לא ראינו להידרש כלל לטענות הצדדים, בטרם נתבררה תביעתו של העותר בפני הערכאה המוסמכת לכך. הדרך פתוחה אפוא בפני העותר, להגיש תביעתו בעניין זה ל בית הדין האזורי.

6.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.