בג"ץ 2500/00 קריסטל חיים נ. נחמה קריסטל

1.בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' ארד) מיום 1.3.00 בתיק ע"א 6321/00 בה דחה בית המשפט את בקשת המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דין למזונות שניתן כנגד המבקש בתיק מ.א. 33/98 בבית המשפט לעניני משפחה באריאל.

2.נתתי דעתי לתוכנה של הבקשה לרשות ערעור ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחותה אף בלא קבלת תשובה.

3.אלה העובדות הצריכות לרקע הענין:

ביום 29.3.99 ניתן על ידי בית המשפט באריאל פסק דין המחייב את המבקש בתשלום מזונות למשיבים. (להלן - "פסק הדין").

ביום 18.4.99 הגיש המבקש בקשה לאותו בית משפט לתיקון הפסק על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984-, בדרך של הקטנת סכום המזונות שנפסקו וביטול עיקולים שהוטלו.

ביום 31.5.99 פסק בית המשפט באריאל כי אין מדובר בטעות סופר בפסק הדין ככל שהדבר נוגע לנושא המזונות אלא בנסיון לבטל החלטה שניתנה, ולכן דחה את הבקשה לענין זה, ואילו לענין ביטול העיקולים הוא קבע דיון נפרד שלאחר מכן בוטל בנימוק כי מלאכתו של בית המשפט נסתיימה עם מתן פסק הדין.

ביום 22.6.99, קרוב ל3- חודשים לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש ערעור על פסק הדין בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

ביום 18.7.99 דחתה כב' הרשמת (ד' וכסלר) את הבקשה בנימוק כי

"לאחר עיון בטענות אני דוחה את הבקשה להארכת מועד בהעדר טעם מיוחד ובהתחשב שהמועדים הם אכן לפי האמור בתגובה - אינם כוללים בקשה לתיקון שנדחתה".

בקשה לעיון חוזר על ידי הרשמת נדחתה והמבקש ערער על החלטת הרשמת שלא להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים (בפני כב' השופטת מ. ארד).

המבקש העלה מספר טעמים לבקשתו:

(א) יש לראות את החלטת בית המשפט באריאל מיום 31.5.99 בבקשה לתיקון טעות בפסק הדין כהחלטה המתקנת את פסק הדין ולפיכך יש למנות את מנין התקופה לערעור רק ממועד מתן החלטה זו ולא ממועד מתן הפסק המקורי, ולכן התקופה לערעור טרם חלפה.

לחילופין:

(ב) משהוגשה בקשה לתיקון פסק דין לפני חלוף המועד להגשת ערעור וההחלטה לגביה ניתנה לאחר חלוף המועד כאמור, מתקיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור.

(ג) הועלתה על ידי המבקש טענה בדבר קיום בעיה אישית קשה, אשר בעקבותיה לא התייצב לדיוני בית המשפט, וביקש לראות גם בכך טעם מיוחד לבקשת האורכה.

בית המשפט המחוזי סבר כי אין מקום לקבלת הערעור על החלטת הרשמת ואני מצטרפת למסקנתו זו כמו גם לנימוקים העומדים ביסוד החלטתו.

4.בפתח הדברים ייאמר:

בקשה זו מוגשת לבית משפט זה בבחינת "גלגול שלישי" לאחר שעשתה דרכה, ראשית, לרשמת בית המשפט המחוזי ולאחר מכן נדונה במסגרת ערעור על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים.

הכלל שעוגן בבר"ע 103/82 (חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3) עמ' 123)) לפיו לא בנקל יתן בית משפט רשות ערעור לגבי ענין המגיע עדיו בגלגול שלישי שריר וקיים גם כאן. אין מדובר לפנינו בנושא בעל חשיבות ציבורית מיוחדת או בעל ענין משפטי החורג מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או הנדרש למניעת עיוות דין, ונראה כי די היה בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה.

חרף זאת, נתייחס גם לגופם של דברים.

5.לענין מנין התקופה לצורך הגשת ערעור כאשר מוגשת בקשה לתיקון טעות בפסק דין:

(א) יש להבחין לענין מנין התקופה להגשת ערעור על פסק דין בין מצב שבו הוגשה בקשת תיקון פסק דין אשר נתקבלה לבין מצב בו בקשה כזו נדחתה. סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) מבהיר בס"ק(ג) כי אם

"תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן(א), יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת".

במקרה המתואר באותה הוראה משולב התיקון אל תוך החלטתו המקורית של בית המשפט, וברור הוא שלצורך מנין תקופת הערעור יש לראות את מועד התיקון כמועד מתן הפסק כדי שהערעור יתייחס לפסק המתוקן ולא לפסק המקורי.

שונה הדבר כאשר מדובר בהחלטה הדוחה את בקשת התיקון. בנסיבות אלה רואים לצורך ערעור את מועד מתן הפסק המקורי כמועד הקובע ואין בהגשת בקשת תיקון ודחייתה כדי להשפיע על מנין התקופה לצורך הגשת ערעור על הפסק.

האבחנה האמורה הנובעת מהוראה מפורשת בסעיף 81(ג) לחוק מובנת על פניה: שהרי אם מתקבלת בקשת התיקון, משמע נפלה טעות בפסק ויש להשלימו או לתקנו וראוי כי אם מוגש ערעור הוא יתייחס לפסק המתוקן והשלם.

כנגד זאת, אם נדחתה בקשת התיקון משמע הפסק המקורי לא חייב שינוי ולענין מנין התקופה לערעור יש לראות את המועד בו ניתן כמועד הקובע.

בעל דין המגיש בקשה לתיקון פסק לוקח על עצמו סיכון כי הוא עלול להחמיץ את תקופת הערעור באם בקשתו תידחה והוא רשאי בכל מקרה לקדם פני סכנה כזו בדרך של הגשת ערעור במועד הרגיל לכל מקרה בו תידחה בקשתו לתיקון הפסק.

הוראות אלה הנובעות מן הדין נועדו למנוע ניצול לרעה של סדרי הדין באמצעות עשיית שימוש לא ראוי בהליך בקשה לתיקון טעות שאחרת ניתן היה להשתמש בו ככלי לקבלת אורכה אוטומטית להגשת ערעור על הפסק והדברים מובנים על פניהם.

ואכן, בענין ברע"א 631/98 אדמוב נ' פולריס, יצרני רדיאטורים, תקדין עליון 98(2) 588, 589 נאמר:

"לא כן במקרה שההחלטה דוחה את הבקשה לתיקון. במקרה של החלטה כזו, להבדיל ממקרה של החלטה בה מחליט בית המשפט לתקן את פסק הדין, אין המירוץ להגשת הערעור מתחיל עם מתן ההחלטה. תחילתו היא מיום מתן פסק הדין, ולא אחת יקרה שבמועד מתן ההחלטה בבקשה לתיקון פסק דין כבר חלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין".

בענייננו נדחתה בקשת תיקון הפסק הן באשר לסכום המזונות והן באשר לנושא העיקולים ולפיכך לצורך מנין התקופה להגשת ערעור רואים את תאריך מתן הפסק כתאריך הקובע. אם כך, התוצאה היא כי מועד הערעור חלף בטרם הוגש ערעורו של המבקש.

(ב) אשר לקיום טעמים מיוחדים למתן הארכת מועד להגשת ערעור:

גם בענין זה אני מאמצת את גישת בית משפט קמא אשר קבע, ובצדק, כי אין לראות טעם מיוחד בכך שבעל דין הגיש בקשה לתיקון הפסק בתוך תקופת הערעור ואילו בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט רק לאחר חלוף המועד לערעור. כשם שהגשת בקשת תיקון שנדחתה אינה מעכבת את מנין התקופה לצורך הגשת ערעור ורואים את מועד מתן הפסק כמועד הקובע כך אין בה כשהיא עומדת לעצמה, גם כדי להוות טעם מיוחד לצורך הארכת מועד להגשת ערעור, שהרי דחיית הבקשה מצביעה על כך שלא היה לה מקום מלכתחילה וממילא אין הצדקה לעכב בעטייה את מירוץ תקופת הערעור לצורך השלמת ההליך השיפוטי. (השווה ע"א 163/75 ועדה מקומית לתכנון ובנייה ת"א-יפו נ' מיכאלי פד"י כט(2) 779, 784). תוצאה אחרת עשויה היתה לפגוע באורח בלתי ראוי בבעל הדין שכנגד ולפתוח פתח לשימוש לרעה בהליך הבקשה לתיקון פסק דין ( אולם ראה גישה אחרת בענין בש"א 21/89 מירוצ'ניק נ' "אגבר" ארגון קניות ושווק לאספקה חקלאית בע"מ, תקדין עליון כרך 89(1) עמ' 147).

מכאן, שבקשת תיקון פסק דין שנדחתה - וגם אם הבקשה הוגשה במסגרת התקופה להגשת הערעור ונדחתה לאחר שהתקופה עברה - אינה יכולה, כשלעצמה, לשמש טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור.

להשלמת הדברים ייאמר כי בית משפט קמא לא קיבל את טיעוניו הנוספים של המבקש לענין קיומם של טעמים נוספים להארכת מועד להגשת ערעור, ואיני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו בענין זה.

סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.