פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"א
631/98
בפני: כבוד
השופט ת' אור
המבקש: אליהו
אדמוב
נ
ג ד
המשיבים: 1.
פולריס יצרני רדיאטורים (1982) בע"מ
2.
מיכאל שושני
3.
המגן, חברה לביטוח בע"מ
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 27.11.97 בת"א 1147/90
המר' 402/97 שניתנה על ידי כבוד השופטת ה' שטיין
בשם
המבקש: עו"ד י' אלמוג
בשם
המשיבים: עו"ד חביבה קליר
פסק דין
1. ביום 17.12.96 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי
פסק דין בתביעת המבקש נגד המשיבים, לתשלום פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת
דרכים. לאחר מתן פסק הדין, הוגשה על ידי המבקש בקשה לתיקון טעות בפסק הדין, בקשה
אשר הוגשה בהסתמך על סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד1984- (
להלן:
החוק
). בית המשפט דחה את הבקשה על כל חלקיה, ועל כך הוגשה בקשה זו לרשות
ערעור. הבקשה מתמקדת בשתי טעויות של בית המשפט, בפרטי הנזק של הפסד השתכרות בעבר
ושל הפסד כושר השתכרות בעתיד.
2. בית המשפט קבע את שכרו של המערער, ב8.7.88-,
עובר לקרות התאונה, בסכום של 869 ש"ח. את חישוב הפסד כושר ההשתכרות בעתיד קבע
על פי הנוסחה הבאה: שיערוך המשכורת כאמור ליום פסק הדין (בית המשפט הגיע לסכום של
1,359 ש"ח); הפחתה של 30% מהמשכורת בגין אי רציפות בעבודה מצד המבקש, ומהסכום
המתקבל יש לחשב 58.25% כשיעור נכותו של המבקש. בדרך חישוב זו מגיעים לסכום ההפסד
החודשי של המבקש. בית המשפט הגיע לסכום של 752 ש"ח. הכפלת סכום זה במקדם
היוון מתאים, הביא את בית המשפט לתוצאה של הפסד כושר השתכרות בעתיד בשיעור 183,932
ש"ח.
טענת המבקש בבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי,
היתה שבית המשפט טעה בעריכת השיערוך כשהגיע לסכום של 1,359 ש"ח. בשיערוך נכון
לפי טבלת עליית אינדקס יוקר המחייה (מדד מאי 1988 לעומת מדד נובמבר 1996),מתקבל
הסכום של 2,586.85 ש"ח, במקום הסכום של 1,359 ש"ח.
בית המשפט טעה, איפוא, בשיערוך שעשה, וטעות זו
הינה טעות כמובנה בסעיף 81 הנ"ל עסקינן.
3. תיקון הטעות לפי סעיף 81 לחוק בא "לבטא
בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון (בית המשפט - ת"א) וגמר בדעתו לומר
מלכתחילה" (ע"א 159/90
סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ
וערעור שכנגד, פ"ד מז(4) 17, 22). בענייננו, אומר בית המשפט (בפיסקה 87 של
פסק דינו):
"משכורתו
הממוצעת של התובע עובר לתאונה היתה 869 ש"ח.
משכורתו
בשיערוכה ליום פסק הדין היא: 1,359 ש"ח".
הנה כי כן, בית המשפט התכוון לשערך את המשכורת
בסך 869 ש"ח ליום פסק הדין, אך טעה מבחינה חשבונית בקבעו את הסכום של 1,359
ש"ח. טעות זו יש לתקן, כדי שהתוצאה תהיה כפי שהתכוון אליה בית המשפט בפסק
הדין.
תיקון הטעות מביא לתוצאה על פיה במקום הסכום
של 183,932 ש"ח אשר נפסק למבקש בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד, יבוא הסכום של
244,778 ש"ח.
4. טעות נוספת במסגרת שיערוך סכום חלה בפסיקת
הפסד ההשתכרות של המבקש במשך 89.25 חודשים, מ8.7.89- עד ליום פסק הדין, 17.12.96.
על פי הנתון של כושר השתכרות בשיעור 869 ש"ח לחודש עובר לקרות התאונה, הגיע
בית המשפט לפיצוי עבור התקופה האמורה בסך 31,624 ש"ח, לפי דרך החישוב כלהלן:
89.25 חודשים
X
869 ש"ח
X
58.25%
X
70% = 31,624 ש"ח. והוסיף:
"ובשיערוך ליום מתן פסק הדין: 43,575 ש"ח". השיערוך צריך להעשות -
כמו בטעות הקודמת - לפי מדד מאי 1988 בהשוואה למדד נובמבר 1996. בשני המקרים
התכוון בית המשפט לפסוק את הפיצוי בערכי הכסף ביום פסק הדין. בהתאם לכך, הסכום
שהיה עליו לפסוק הוא 94,127 ש"ח, בעוד ובית המשפט קבע, בטעות, את הסכום של
43,575 ש"ח.
בבקשתו מבקש המבקש שהסכום שייקבע (במקום
43,575 ש"ח) יהיה 46,599.92 ש"ח. לתוצאה זו הגיע על יסוד ההנחה שצריך
לשערך את הסכום על פי התאריך 1.4.93 (התאריך הממוצע של תקופת 89 החודשים), דהיינו
ממדד פברואר 1993 למדד נובמבר 1996. ואולם, מה שצריך לשערך, כך יש להבין את פסק
הדין, הוא את סכום ההכנסה החודשי עליו הסתמך בית המשפט בחישוביו - 869 ש"ח -
ליום פסק הדין. מכאן, שהיה מקום לתקן את פסק הדין על ידי הגדלת הסכום עבור התקופה
האמורה בסכום גדול בהרבה מהמבוקש על ידי המבקש. משצמצם המבקש את בקשתו להגדלת
הסכום מ43,575- ש"ח ל46,599- ש"ח - בודאי יש להענות לו.
5. באת כוח המשיבים טענה, שאת החלטת בית המשפט
המחוזי נשוא בקשה זו יכול המבקש לתקוף רק במסגרת ערעור שיוגש על פסק הדין. בטענתה
זו הסתמכה על האמור בסעיף 81(ד) לחוק, בו נאמר:
"החלטה
לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה
האחרת".
דין הטענה להדחות. סעיף 81(ד) מתייחס להחלטה
על פי סעיף 81(א) לחוק, בה החליט בית המשפט לתקן את פסק הדין או את ההחלטה האחרת.
במקרה כזה, הפך התיקון לחלק מפסק הדין, ועל כן ניתן לתקוף את החלטת התיקון רק
במסגרת ערעור על פסק הדין (כשהמועד להגשת הערעור מחושב מיום ההחלטה המתקנת, כאמור
בפיסקה ג' של סעיף 81). לא כן במקרה שההחלטה דוחה את הבקשה לתיקון. במקרה של החלטה
כזו, להבדיל ממקרה של החלטה בה מחליט בית המשפט לתקן את פסק הדין, אין המירוץ להגשת הערעור מתחיל עם מתן ההחלטה. תחילתו היא מיום מתן פסק הדין, ולא אחת יקרה שבמועד מתן ההחלטה בבקשה לתיקון פסק דין כבר חלף המועד להגשת הערעור על פסק הדין. אכן, החלטה הדוחה בקשה לתיקון פסק דין כמוה ככל "החלטה אחרת" הניתנת לאחר מתן פסק הדין, אשר הערעור עליה הוא לאחר נטילת רשות.
6.על סמך כל האמור לעיל, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וערעור הוגש על פי הרשות שניתנה. כן אני מחליט לקבל את הערעור ולתקן את פסק הדין, כפי שהיה על בית המשפט המחוזי לתקנו, כאמור בפיסקאות 3 ו4- לעיל. המשיבים ישאו בהוצאות המבקש בבקשה זו בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, כב' בתמוז התשנ"ח
(16.7.98).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
עכב/
98006310.
E07