בע"מ 1488/16 פלוני נ. פלוני

1.

ביום 9.5.2015 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ע' קצב-קרן ) את תביעת המשיבה וחייב את המבקש בתשלום מזונות עבור בנם הקטין. המבקש לא חויב בהוצאות משפט. ביום 24.1.2016 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' וילנר , ר' למלשטריך-לטר

ו ס' ג'יוסי ) את ערעור המבקש על פסק דין זה מבלי שהתייחס במישרין לסוגיית ההוצאות (להלן: פסק הדין בערעור ). כעולה מן החומר שלפניי, מאוחר יותר באותו היום ניתנה החלטה מתקנת לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), שלפיה חויב המבקש בתשלום הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח לידי המשיבה, תוך שצוין כי אם הופקד פיקדון הוא יועבר לידי המשיבה "על חשבון ההוצאות שנפסקו לזכותה" (להלן: ההחלטה המתקנת ). המבקש – שאינו מיוצג – הגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין בערעור, אך לא צירף לבקשתו את ההחלטה המתקנת אלא אך את פסק הדין בערעור שכאמור חסר התייחסות לסוגיית ההוצאות. כמו כן, בבקשת הרשות לערער לא השיג המבקש במישרין על חיובו בהוצאות אלא אך על חיובו במזונות. בה בעת, בפועל התבקש סעד של ביטול פסק הדין בערעור בכללו. ביום 12.7.2016 הוריתי על מחיקת בקשת הרשות לערער מן הטעם שהטענה העקרונית שהתעוררה במסגרתה תלויה ועומדת לפני בית משפט זה במסגרת בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית . זאת תוך שמירת זכות המבקש לשוב ולפנות לבית המשפט לענייני משפחה לאחר מתן פסק הדין בהליך האמור, אם יסבור שיש עילה לכך, ומבלי להביע כל עמדה לגופו של עניין. ממילא לא נכללה בהחלטתי כל התייחסות לסוגיית ההוצאות.

2.

עתה מונחת לפניי "בקשה לעיון מחדש בצו להוצאות ו/או להבהרה שאין צו להוצאות" המתייחסת להחלטתי האמורה. מן הבקשה עולה כי סכום של 2,000 ש"ח שהופקד כעירבון כבר הועבר למשיבה; כי המבקש לא שילם למשיבה את 6,000 הש"ח הנותרים עקב קשייו הכלכליים הנטענים; וכי עקב כך נפתחו הליכי הוצאה לפועל נגדו והוטל עיקול על חשבון הבנק שלו. עוד טוען המבקש כי פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש בהחלטה המתקנת, אך החלטה בבקשה זו לא ניתנה. מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה מבוקש שאורה על ביטול חיוב המבקש בהוצאות, על השבת דמי העירבון שהועברו למשיבה ועל הסרת העיקול.

3.

דין הבקשה להידחות. כידוע, החלטה על תיקון פסק דין לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט הופכת לחלק בלתי נפרד מפסק הדין (חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 105

(מהדורה שלישית, 2012)). בהתאם לסעיף 81(ד) לחוק בתי המשפט, הערעור על החלטה כאמור יעשה במסגרת הערעור על פסק הדין עצמו (רע"א 8905/12 גוטליב נ' סלנט (16.1.2013); רע"א 631/98 אדמוב נ' פולריס יצרני רדיאטורים (1982) בע"מ , פסקה 5 (16.7.1998); בש"א 2832/90 לוי נ' לוי , פ"ד מד(4) 212, 216-214 (1990)). לפיכך, על המבקש היה להשיג על חיובו בהוצאות במסגרת בקשת רשות הערעור. המבקש לא עשה כן והעלה לראשונה טענותיו בעניין זה רק עתה, בשיהוי ניכר ובחלוף למעלה משנה ממועד מתן ההחלטה המתקנת (ראו סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט שלפיו לעניין ערעור יראו את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין). זאת ועוד, אף אם אניח לטובת המבקש – שכאמור אינו מיוצג – כי יש לקרוא את בקשת הרשות לערער שהגיש כמתייחסת גם למרכיב ההוצאות, שכן ההחלטה המתקנת "נבלעה" בפסק הדין בערעור, לא יהיה בכך כדי לסייע למבקש. כך מכיוון שבנתון למחיקת הבקשה בכללה מן הנימוקים שהובאו לעיל, ממילא לא היה בשאלת ההוצאות לבדה כדי להצדיק מתן רשות לערער לפני בית משפט זה ב"גלגול שלישי" על פי אמות המידה המקובלות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ).

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.