בג"ץ 2514/12 ולדיסלב מלמד נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לפטור מאגרה בטענה כי העותר חסר יכולת כלכלית לשאת בתשלומה. מהחומר שהובא לעיוני עולה לכאורה כי מצבו הכלכלי של העותר אמנם אינו מן המשופרים. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי העותר הרים את הנטל להוכיח כי הוא חסר יכולת כלשהיא לשאת בתשלום האגרה, ולו בשיעור מופחת. ראשית , העותר מיוצג בהליך שבכותרת ומשלם שכר-טרחה לבאת-כוחו. העותר לא הבהיר כיצד עולה בידיו לשלם את שכר-הטרחה בשים לב לטענתו כי אינו עובד וכי הוריו אשר תומכים בו כלכלית, הינם לפי הטענה חסרי יכולת לממן את האגרה. יצוין כי הטענה לפיה שכר-הטרחה הוא "מינימאלי" וכי הוא חוּלק לתשלומים קטנים המתפרסים לאורך זמן, אין די בה בהקשר הנדון, בשים לב לכך שהטענה הועלתה באופן סתמי, וכן בהתחשב בכך ששיעור האגרה בהליך שבכותרת אינו מן הגבוהים. שנית , אני רואה לציין כי בעוד שבפיסקה 1 לבקשה לפטור מאגרה נטען כי אין ביכולתו של העותר לעבוד בהעדר אשרת שהייה, הרי בפיסקה 8 לבקשה הנ"ל מציין העותר את "הכנסתו הדלה", בלא לפרט מה מקור הכנסה זו ומהו שיעורה. חוסרים אלה פועלים לחובת העותר שהרי עליו הנטל לפרוס תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר יכולתו הכלכלית.

בהתחשב בכל אלה, אין בידיי לקבל את הבקשה לפטור מתשלום אגרה במלואה. עם זאת, בשים לב לכך שמהחומר החלקי שהובא לעיוני עולה לכאורה כי מצבו הכלכלי של העותר אינו בטוב, אני רואה להפחית מסכום האגרה ולהעמידה בנסיבות העניין על סך של 500 ₪. סכום זה ישולם תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא-יימחק ההליך באין אגרה בלא צורך בהתראה נוספת.