בג"ץ 2561/99 גלובוס פבלישר עיתונות 1983 בע"מ נ. בלה ויינשטוק

המבקשים והמשיבים הפורמליים פרסמו סדרת ידיעות במהלך החודשים מאי-יוני 1997, ובה דיווחו על תלונתו של תושב בריטי ומעצרה של המשיבה בלונדון בשל חשד לקשירת קשר במטרה להונאה. כמו כן דווח באותן ידיעות על דיוני בית המשפט בלונדון ( Magistrate’s Court ) בענייניה של המשיבה.

בעקבות סדרת הידיעות, הגישה המשיבה נגד המבקשים והמשיבים הפורמליים תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה1965- (להלן: חוק איסור לשון הרע ). המשיבה אינה חולקת על עובדת מעצרה והחשדות כנגדה. תביעתה של המשיבה מכוונת כנגד חוסר דיוקים בדיווח המשיבים והמבקשים הפורמליים על הפרשה והדיונים שהתקיימו בפני בית המשפט האנגלי.

בין היתר, התגוננו המשיבים בהגנה של אמת בפרסום על פי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

ביום 23.7.98 הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי את הבקשה בתיק בש"א 105485/98, היא נשוא בר"ע זו, ובה ביקשו לפנות לבית המשפט האנגלי, על מנת שזה ימסור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב העתק מכל תכולת תיק בית המשפט האנגלי בעניין המשיבה. המבקשים צרפו לבקשה נוסח פנייה אל בית המשפט האנגלי.

בית המשפט המחוזי קבע כי ניתן לפנות לבית המשפט האנגלי, בבקשה למסור למבקשים העתקים מאותם המסמכים שנידונו בישיבות פומביות של בית המשפט באנגליה. בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, הגישו המבקשים נוסח מתוקן המופנה אל בית המשפט האנגלי, לפיו תכולת התיק המבוקשת "כולל תרשומות שנערכו על ידי בית משפטכם הנכבד לגבי עניינים שנדונו בעת ישיבות פומביות".

ביום 23.3.99 נתן בית המשפט המחוזי החלטה בה הבהיר כי החלטתו הקודמת נוגעת אך ורק לאותם מסמכים שנידונו בישיבות פומביות באנגליה, וכי לא אושר לבקש תרשומות שנערכו על ידי השופטים לגבי עניינים שנידונו בעת ישיבות פומביות.

על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור זו.

לאחר שעיינתי בטענות המבקשים ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להדחות. זאת, מן הטעם שהמבקשים לא הניחו את התשתית העובדתית הדרושה על מנת שניתן יהיה לקבל את בקשתם. המבקשים מבקשים כי בית המשפט המחוזי יכלול בבקשתו לבית המשפט האנגלי גם בקשה לעיון בתרשומות שנערכו על יד השופטים במהלך הדיונים. הענות לבקשה מותנית בכך, שעל פי הדין האנגלי, אותן תרשומות פתוחות לעיון הציבור, שהרי בית משפט בישראל לא יבקש מבית משפט אנגלי להעביר אליו מסמכים, אם באנגליה לא נועדו מסמכים אלה לעיון הציבור. כידוע הדין הזר כמוהו ככל עובדה אחרת, ויש להוכיחו. אי הרמת נטל הוכחת הדין הזר, תעמוד לרועץ למי שנטל זה מונח על כתפיו (ראה: דנ"א נפיסי נ' נפיסי , פ"ד נ(3) 573, 585). כיוון שהמבקשים לא הוכיחו מהו הדין באנגליה לגבי מעמדן של תרשומות שערך שופט במהלך משפט, לא עמדו הם בנטל הראייתי המוטל עליהם על מנת שבקשתם תתקבל.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין המשיבה בסך 10,000 ש"ח.