בג"ץ 2585/08 פאדי זהאדה נ. מדינת ישראל

השופט י' דנציגר :

1.

העותר ריצה בבית-הסוהר ניצן עונש מאסר בגין שהייה בלתי חוקית בישראל, תקיפה והכשלת שוטר וגניבה מתוך רכב, החל מיום 20.6.02. ביום 4.9.07, לקראת תום ריצוי מאסרו של העותר, נערך לו שימוע בשל היותו שוהה בלתי חוקי בישראל והוצא נגדו צו הרחקה מישראל. במהלך השימוע טען העותר כי אמו גרה בירושלים, כאשר בדיקה שנערכה במערכת הממוחשבת של משרד הפנים העלתה כי אמו של העותר היא תושבת קבע בישראל. העותר טען כי אין בידו מסמך מזהה וכי הוא רוצה לשוב לרשות הפלסטינית.

2.

נוכח טענות העותר ונוכח העובדה כי הוא לא הציג כל מסמך מזהה, הוחלט להוציא בעניינו צו משמורת, עד לבירור זהותו ונתינותו. בדיון שנערך ביום 9.9.07 בפני בית הדין לביקורת משמורת, טען העותר כי הוא נולד באיזור, בא-ראם, ליד ירושלים, כי אביו הוא תושב הרשות הפלסטינית וכי אין לו תעודת זהות פלסטינית או ישראלית. במהלך דיון נוסף שהתקיים בעניינו של העותר ביום 29.1.08 בפני בית דין לביקורת משמורת, טען העותר כי הוא יליד ירדן וכי הוא אינו מעוניין לחזור לירדן.

3.

לאור אי הבהירות בנוגע לזהותו של העותר, נערך לו ביום 14.5.08 תשאול, במסגרתו מסר כי הוא נולד וגדל בא-ראם וכי בילדותו נרשם כתושב ישראל וכי הוא מחזיק בתעודת זהות ירדנית. הנתונים אודות העותר הועברו לבדיקתה של לשכת היועץ המשפטי לאיזור יהודה ושומרון, אך העותר לא אותר כתושב הרשות הפלסטינית ואף לא אותרו אחיו או אביו כמי שרשומים במרשם התושבים באיזור.

4.

במסגרת עתירתו, טוען העותר כי יש לשחררו בישראל, הואיל ואמו היא אזרחית ישראל והוא שוהה בישראל מגיל 11.

5.

לטענת המשיבה, דין העתירה להידחות על הסף הן בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים, בהתאם לסעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, והן מן הטעם שהעותר מסרב לשתף פעולה עם המשיבה ולפיכך המשך החזקתו במשמורת מתחייבת מכוח סעיף 13ו(ב)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, הקובע כי לא ישוחרר שוהה בלתי חוקי שהרחקתו מישראל מתעכבת או נמנעת עקב חוסר שיתוף פעולה מצידו. יצויין כי לאחר שקיבלה המשיבה ארכה לברר נתונים אודות עניינו של העותר, הגישה היא תגובה משלימה ביום 19.6.08, ממנה עולה כי היא עומדת על תגובתה דלעיל.

6.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובות המשיבה הגענו לכלל מסקנה כי צודקת המשיבה בטענתה כי דין העתירה להידחות עקב קיומו של סעד חילופי, בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

7.

עם זאת, חוששים אנו כי כוונתו המקורית של העותר הייתה כי עתירתו תוגש לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, כפי שציין בשולי העתירה (הכתובה בכתב ידו): "מבקש להזמין אותי למשפט מחוזי בתל-אביב". כמו-כן, בכותרת העתירה כתב העותר "לכבוד בית משפט מחוזי תל-אביב" ולאחר מכן, מטעמיו שלו, מחק את כותרת זו וכתב במקומה "אל בג"צ העליון ירושלים" [ כך במקור ].

מטעם זה בלבד , מצאנו לנכון להעניק לעותר "שירותי דוורות" [כפי שנעשה, בשינויים המחויבים, במסגרת בג"ץ 5674/05 עמרני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.05)] כדלקמן:

העתירה המקורית תשלח לבית המשפט לעניינים מינהליים, אשר יפתח תיק וידון בעתירה לגופה. יודגש כי אין מדובר בהעברה מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אלא בהעברת המסמכים לבית המשפט לענינים מינהליים.

9.

העתירה נדחית ללא צו להוצאות.