בג"ץ 2598/02 טופז לילךטובה ואח' נ. בית הדין הרבני הגדול

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.העותרת פנתה לבית משפט זה בבקשה לסעד ביניים ועתירה למתן צו על תנאי כנגד החלטות בית הדין הרבני האיזורי ובית הדין הרבני הגדול.

2.העותרת מבקשת את התערבותו של בית משפט זה בהחלטות בית הדין הרבני ראשית, לענין שהיית בנותיה במחיצת האב במשך חג הפסח - ענין שאינו אקטואלי עוד ואשר לגביו סורבה בקשתה לסעד זמני. שנית, מבקשת העותרת להורות לבתי הדין לפעול לעריכת גירושין בין בני הזוג בלא להתמהמה, וכן לאפשר, ככלל, לעותרת להגיש תגובות לבקשות המוגשות נגדה לבית הדין על ידי הבעל; להורות לבתי הדין לתת החלטות בערעורים שהגישה בנושאים שונים, ולהימנע מלעשות שינויים בסדרי הראייה והלינה של ילדות בני הזוג עד למתן המלצות פקיד הסעד ולפעול על פיהן.

3.נתנו דעתנו לפרטי העתירה ולתגובת המשיב 3 ובאנו לכלל דעה כי יש לדחותה על הסף באין עילה להתערבותנו.

כלל הוא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים. התערבותו מוגבלת למקרים הכרוכים בחריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות צדק טבעי או סטייה מהוראות חוק המכוונות לבתי הדין דתיים, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכות בית משפט או בית דין אחר. (סעיפים 15(ג) ו-(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה; בג"צ 5182/93 לוי נ' בית הדין האזורי רחובות , פד"י מח(3) 1, 8-6; בג"צ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול , פד"י מו(3) 423, 438; בג"צ 1689/90 מאסי נ' בית הדין השרעי , פד"י מה(5) 148, 154-5; בג"צ 323/81 וילוז'ני נ' בית הדין הרבני הגדול , פד"י לו(2) 733).

4.העתירה שלפנינו אינה נופלת בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות בית משפט זה. לאור זאת, העתירה נדחית על הסף.