בג"ץ 2629/97 מדינת ישראל נ. יצחק זוזיאשוילי

1.בתאריך 2.5.96 הוגש נגד המשיב כתב אישום בת"פ 70/96 בבית המשפט המחוזי בחיפה, בו יוחסה לו עבירה של רצח בכוונה תחילה, ועבירה של החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב היה ידידו של המנוח, שותפו הסמוי למכון ליווי שניהל המנוח וחברה של גרושתו של המנוח. ביום 27.2.96 פגש המשיב את המנוח בצ'ק פוסט, ואסף אותו למכוניתו. בסמוך לאחר מכן, במקום בלתי ידוע, ירה המשיב במנוח בנשק שאותו נשא שלא כדין וגרם למותו. לאחר מות המנוח שרף המשיב את גופתו, נשא אותה לאתר שפיכת פסולת ביערות הכרמל, ושם כיסה אותה באבנים גדולות כדי למנוע את גילויה.

לאחר הגשת כתב האישום נעצר המשיב בהסכמת בא-כוחו עד לתום ההליכים. בעבור שנה מיום הגשת כתב האישום טרם הסתיים המשפט, ובפני בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים לפי סעיף 54 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב1982-.

2.בבקשה להארכת המעצר פרטה המדינה את כל הפרטים הקשורים באופן ניהול התיק, מהם עולה, כי התקיימו בתיק 11 ישיבות הוכחות ונשמעו כ28- עדי תביעה. שלושה מועדים נוספים לשמיעת התיק נקבעו עד ליום הראשון של הפגרה. לפי הערכת המבקשת, צפויה פרשת התביעה להסתיים בתוך כ4- ישיבות.

באי-כוחו המלומדים של המשיב עמדו על כך ששמיעת המשפט לא התנהלה בקצב משביע רצון בשנה החולפת והוסיפו, כי אין סיכוי לסיומו של המשפט בחודשים הקרובים. לעניין זה, ציינו הסניגורים כי פרשת ההגנה בתיק עתידה להיות מורכבת במיוחד ולהימשך זמן ניכר, נוכח קיומו של מידע בתיק החקירה, שהגיע לידיהם בשלב מאוחר יחסית, המצריך את הבאתם וחקירתם של עדים רבים במהלך פרשת ההגנה.

3.אכן, נראה כי שמיעת המשפט לא התנהלה בקצב משביע רצון בשנה החולפת. כמו כן, נראה לכאורה כי שלושת חודשי ההארכה המבוקשת לא יספיקו לסיום המשפט, אף אם יש סיכוי סביר לסיומה של פרשת התביעה בתקופה זו.

מעיון בפירוט הנוגע לאופן השתלשלות העניינים בתיק, עולה כי אין לתלות את האשם בהתמשכות ההליך במי מהצדדים. אשר לחומר החקירה המלא, נטען על-ידי בא-כוח המדינה כי מסירת החומר הייתה עם תחילת שלב ההוכחות, אולם שמיעת ההוכחות החלה זמן ניכר לאחר הגשת כתב האישום ומעצרו של המשיב.

אין ספק, כי מסירת חומר חקירה ובכללו "מידע מודיעיני" רלבנטי המצוי בידי המשטרה שאינו חסוי על-פי תעודת חסיון, זמן ניכר אחר הגשת האישום, איננה ראויה. יש לעשות הכל כדי שתופעה זו תעקר משורש, וכי יוקפד על העברת כל חומר החקירה לידי הפרקליטות וממנה מיד לאחר הגשת כתב האישום לרשות הסנגוריה.

עם זאת, מטענת באי-כוח המשיב לא שוכנעתי, כי עובדה זו כשלעצמה היא שגרמה לעיכוב בשמיעת הראיות. שמיעת הראיות נקבעה מלכתחילה למועד מאוחר יחסית והיא החלה רק בנובמבר 96'. אולם, מאותו שלב ואילך, כעולה מהפירוט המופיע בבקשת המדינה, נעשו מאמצים רבים לשמוע את התיק. השמיעה בקצב הרצוי עוכבה בשל אותם אילוצים מוכרים אשר המערכת טרם השכילה להתמודד עמם, יומנו העמוס ביותר של בית המשפט ויומנם העמוס מאוד של הסניגורים, כאשר לכך התווספה כנראה מורכבותו של ההליך.

הקושי במצב שנוצר נעוץ בכך שללא מאמץ מיוחד בתקופת הפגרה כפי הנראה לא יסתיים המשפט גם בתקופת ההארכה המבוקשת. עובדה זו מכבידה מאוד על ההחלטה בדבר הארכת המעצר. עם זאת, לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי יש להיעתר לבקשת המדינה ולהאריך את מעצרו של המשיב.

התמשכותו של המשפט שלא באשמת הסנגוריה אכן מהווה שיקול נכבד בעד שחרורו של הנאשם מהמעצר, אך אין זה שיקול יחיד או מכריע, ויש לתת משקל ראוי גם לשיקולים אחרים, ובעיקר לאופייה של העבירה ולסכנה הנשקפת מן הנאשם אם ישוחרר ממעצרו (ראו, למשל, בש"פ 4039/95 מדינת ישראל נ' בן שטרית ואח' (טרם פורסם); בש"פ 2630/97 מדינת ישראל נ' סמיר אבו-חג'ג' ואח'

(טרם פורסם), והאסמכתאות הנוספות המוזכרות שם).

העבירה המיוחסת למשיב ונסיבות ביצועה המתוארות בכתב האישום מעידות לכאורה על סיכון רב הנשקף משחרורו של המשיב. מדובר לכאורה ברצח מתוכנן שבוצע בנשק שהיה בידי המשיב. על פי הנטען, שרף המשיב לאחר מכן את גופת המנוח, השליכה באתר הפסולת ביערות הכרמל וכיסה אותה באבנים גדולות כדי למנוע את גילוייה. אם אכן מצביעות הראיות כי המשיב פעל כאמור, הרי מידת הסיכון הנשקפת משחרורו של המשיב מכריעה את הכף בעמדה אל מול התמשכותם של ההליכים, ויש בה כדי להצדיק את מעצרו של המשיב מעבר לשנה.

אני רואה להוסיף עוד, כי מטיעונם של הסניגורים בפני, אשר הועלה במגמה להצביע על התמשכותו הצפויה של המשפט, השתמע כי המידע שהיה בידי המשטרה במהלך החקירה ונוסף כמתואר לעיל בתחילת שלב ההוכחות, יש בו גם כדי להצביע על כך שהתערערה התשתית הראייתית עליה מבוסס האישום.

אין בידי להעריך את משקלה של הטענה. בהליך מעצרו של המשיב לאחר הגשת האישום, לא עלתה שאלת הראיות לכאורה ומטבע הדברים גם הדיון בהארכת המעצר אינו מתייחס לשאלת הראיות. בנסיבות אלה אין בפני כל תשתית לקבוע אם יש בחומר שנחשף כשלעצמו כדי להחליש את חומר הראיות שבידי התביעה או לכרסם בו באופן משמעותי. מכל מקום, זהו עניין להליך אחר, ומקומו אינו בדיון שלפני.

לסיום, אין לי אלא לצפות כי הצדדים ובית המשפט יעשו את המאמץ הנדרש ויעלה בידם לקבוע מועדים נוספים מלבד אלו שכבר נקבעו כדי לסיים את שמיעת משפטו של המשיב בהקדם האפשרי.

אשר על כן, ראיתי להעתר לבקשת המדינה ולצוות על הארכת מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים מיום 2.5.97 או עד למתן פסק-דין בת"פ 70/96 בבית המשפט המחוזי בחיפה, הכל לפי המוקדם יותר.