בג"ץ 263/18 עוואד סלימאן אלזואהרה נ. שר הפנים - מנהל מנהל האוכלוסין

השופט י' עמית :

עניינה של עתירה זו בהחלטת המשיב 1 לדחות את בקשתם של העותרים לקבל היתרי שהייה בישראל מכוח החלטת הממשלה מס' 2492.

1.

העותרים, המתגוררים בשכונת בית צפאפא שבמזרח ירושלים, טענו בעתירתם כי השתקעו בשכונה זו משנת 1967, וכי מרכז חייהם נמצא בישראל. בשנת 2005 הגישו העותרים עתירה נגד מפקד כוחות צה"ל באיו"ש להסדרת מעמדם בישראל (בג"ץ 6226/05), וזו נמחקה בהסכמה לאור קבלת החלטת הממשלה מס' 2492 המאפשרת הנפקת היתרי שהייה זמניים לתושבי איו"ש השוהים במזרח ירושלים תקופה ממושכת ללא אשרה כדין.

העותרים הגישו בקשה למתן היתרי מת"ק בתחילת שנת 2008, וביום 22.10.2015 נדחתה בקשתם בהתאם להחלטת הממשלה מס' 2492 בנימוק כי לא הוכחה שהייה רצופה שלהם בישראל משנת 1987 ועד למועד בחינת הבקשה, כנדרש. העתירה נסבה על החלטה זו.

2.

דין העתירה להמחק בשל קיומו של סעד חלופי.

בבג"ץ 9366/10 אל סורחי נ' משרד הפנים (29.1.2012) (להלן: עניין אל סורחי ), נקבע כי הסמכות לדון בעתירות נגד החלטת הרשות בבקשה לקבלת היתר שהייה זמני בהתאם להוראות החלטת הממשלה מס' 2492 נתונה גם לבית המשפט לעניינים מנהליים.

בעקבות פסק הדין בעניין אל סורחי מחק בית משפט על הסף עתירות כדוגמת העתירה דנן בשל קיומו של סעד חלופי (ראו: בג"ץ 9067/11 אבו זהרייה נ' משרד הפנים , פסקה 5

(1.2.2012); בג"ץ 6805/11 חירבאוי נ' שר הפנים (13.2.2012);

בג"ץ 6521/12

אבו חדיד נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין וההגירה (10.10.2012)).

נוכח האמור לעיל, אנו מורים על מחיקת העתירה בשל קיומו של סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מנהליים. אין צו להוצאות; אגרה תוחזר לעותרים על פי התקנות.

הסעד הארעי שניתן בהחלטתי מיום 9.1.2018 יעמוד בעינו לפרק זמן של 30 ימים מהיום.