בג"ץ 2634/22 אלינור רחמים נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופט נ' סולברג :

1.

העותרים ניהלו בבית הדין האזורי לעבודה (תחילה בירושלים, ולאחר מכן בבית הדין האזורי בבאר שבע) תביעה נגד המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי, לקבלת גמלת השלמת הכנסה. כבר בראשית הדרך, עם הגשת התובענה, הבהירו העותרים כי בכוונתם לכלול במסגרת ההליך מידע רפואי רגיש, אשר לטענתם נושא בחובו רלבנטיות לתביעתם, ועל כן ביקשו לקיים את ההליך בדלתיים סגורות, תחת מעטה של איסור פרסום.

2.

בית הדין האזורי בירושלים דחה בתחילה את בקשתם. בהמשך ניתנה החלטה על רישום השמות בראשי-תיבות, אך בפועל הוגדר סטטוס התיק כ "איסור פרסום" , והוא התנהל, הלכה למעשה, בדלתיים סגורות – מבלי שניתנה החלטה המגדירה אותו ככזה.

3.

לאחר ששמע את טענות הצדדים, דחה בית הדין האזורי בבאר שבע את תביעת העותרים, ואלה הגישו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בטרם נדון הערעור לגופו, הורה בית הדין הארצי (השופט א' איטח – סג"נ), ביום 12.8.2021, חרף עמדה נחרצת שהביעו העותרים, כי הדיון בערעור יתקיים בדלתיים פתוחות. עוד קבע בית הדין הארצי, כי לא מצא טעם טוב להורות על איסור פרסום שמות העותרים ויתר פרטי ההליך, וזאת שכן "המבקשים לא מפרטים פרסומו של איזה מהפרטים שבהליך עשוי לפגוע בפרטיותם וכיצד" ; נקבע אפוא כי אין הצדקה לסטות מעקרון פומביות הדיון. ביום 3.10.2021, בעקבות החלטת בית הדין הארצי האמורה, נקבע בהחלטת בית הדין האזורי בבאר שבע כך: "לנוכח החלטת בית הדין הארצי ישונה סיווג התיק כפתוח לציבור" . העותרים פעלו נמרצות על מנת לבטל החלטה זו. לאחר שפניותיהם לבית הדין האזורי ולבית הדין הארצי, בבקשה שיעיינו מחדש בהחלטותיהם – נדחו, ביקשו העותרים מבית הדין הארצי למשוך את ערעורם, במחשבה שהדבר יאפשר להשיב את הגלגל לאחור, ולהותיר את ההליך שמתנהל בבית הדין האזורי, תחת איסור פרסום. גם מהלך זה לא צלח. בצר להם, ביקשו העותרים לשנות את חזות הערעור שהגישו, כך שיסוב כולו אך ורק על החלטת בית הדין האזורי לשנות את סיווג ההליך, מחסוי לגלוי. ביום 14.2.2022, דחה בית הדין הארצי (הנשיאה ו' וירט-ליבנה , השופט א' איטח

– סג"נ , השופט א' סופר , ונציגי הציבור ש' ויסמן ו- ד' בן חיים ) את ערעור העותרים. בפסק דין מפורט ומנומק, נקבע שאין מקום להורות על ביטול החלטת בית הדין האזורי, וכפועל יוצא מכך – אין מקום לחסות את פרטי ההליך.

מכאן העתירה שלפנינו.

4.

לטענת העותרים, שגה בית הדין האזורי בבאר שבע, עת הורה, לאחר סיום ההליך, על ביטול החיסיון שהוחל עליו. לטענתם, ניהול ההליך באופן גלוי, איננו שֹׁוֶה להם; אילו היו יודעים שפרטיותם תיפגע – היו מוותרים על ניהול ההליך מלכתחילה. כראיה, מצביעים העותרים על כך שמשכו את הערעור על פסק הדין לגופו, אך ורק בשל הסיכוי שהדבר יסייע להפחית את הפגיעה בפרטיותם. העותרים טוענים, כי מקום בו הסתמכו כבר על סיווג ההליך, שינוי סיווגו בדיעבד, למפרע, פוגע קשות בצנעת הפרט, ובזכותם לפרטיות.

5.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה; התערבות בהחלטות בית הדין הארצי שמורה למקרים חריגים ונדירים, בהם נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין, אשר שיקולי צדק מחייבים את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(ו) 673 (1986); בג"ץ 6915/21 חזיזה נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 17 [פורסם בנבו] (25.10.2021)). העניין שלפנינו אינו כלול בקבוצה חריגה זו. אכן, ניכר מדברי העותרים שקיימת מבחינתם רגישות מיוחדת בפרסום שמותיהם בריש גלי, ואינני מקל ראש בכך. ברם, אין די בכך כדי להצביע על טעות משפטית ברורה בפסק הדין של בית הדין הארצי; גם לא כדי להקים 'זעקת צדק' המצדיקה את התערבותנו. פסק הדין של בית הדין הארצי – מנומק ומפורט; קדמו לו שורה ארוכה של החלטות, גם מטעם בתי הדין האזוריים, שכולן דנו 'בלב פתוח ובנפש חפצה' בבקשות החוזרות ונשנות להורות על הטלת חיסיון, פעם אחר פעם, בסבלנות רבה – הרבה לפנים משורת הדין.

6.

למעלה מן הצורך, אף אם היה מקום להידרש לטענת העותרים להסתמכות על קיומו של ההליך בדלתיים סגורות, הרי שבנסיבות העניין אין להסתמכות זו כל בסיס. כפי שציין בית הדין הארצי, וכפי שמודים העותרים עצמם, כבר בראשית הדרך הבהיר בית הדין האזורי שכל הגבלה על פומביות הדיון יכול שתשתנה בעתיד, בהתאם לשיקול דעת השופט. אם לא די בכך, עוד בטרם החלה שמיעת התובענה לגופה, הורה בית הדין האזורי על הסרת החיסיון ועל פתיחת הדלתיים. אם כך, הרי שהעותרים מסתמכים רק על סיווגו השגוי של ההליך על-ידי מזכירות בית הדין. אין די בכך.

העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.