בג"ץ 264/21 ד"ר יוסף יעלי נ. היועץ המשפטי לממשלה- ד"ר אביחי מנדלבליט

השופט ע' פוגלמן :

1.

במסגרת העתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה למשיב, היועץ המשפטי לממשלה, "ליתן טעם מדוע הוא נמנע מהוצאת הנחיות לוועדה לאיתור פרקליט המדינה המחייבות אותה לפעול בצורה מקצועית ובהתאם להמלצות וועדת שמגר". כנטען בעתירה, הרכב הוועדה לאיתור פרקליט המדינה (להלן גם: הוועדה ) לא כולל מומחים בנושאי ניהול והערכת כישורי מנהיגות. הרכב זה של הוועדה מוליך, כנטען, לפגמים ביכולתה להעריך בצורה מקצועית את יכולות הניהול והמנהיגות של כל מועמד כמו גם את התאמתו לתפקיד. לשיטת העותר, התנהלות הוועדה פגומה אף בשל המשקל שהיא נותנת לכישוריו הניהוליים של המועמד וכי קביעת המשקל לכישורים השונים של המועמד נעשית מטעמים פוליטיים. עוד טוען העותר כי הליך בחירת פרקליט המדינה סוטה מהמלצות דו"ח ועדת שמגר ( הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו דו"ח הוועדה (1998)). לעתירה צירף העותר חוות דעת של מומחה במינהל ארגוני שלפיה יש ליתן "חשיבות גדולה יותר לכישור המנהיגות מאשר לחשיבות של הכישורים המשפטיים של המועמדים". עוד עולה מהעתירה שהעותר פנה בהקשר זה ללשכת המשיב, ונענה, בין היתר, כי לחברי הוועדה כישורים מספקים כדי להתרשם מיכולת הניהול של המועמדים.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. הליך איתור מועמדים לתפקיד פרקליט המדינה נעשה, מכוחן של החלטות ממשלה, באמצעות ועדה לאיתור מועמדים (ראו החלטה 345 של הממשלה ה-28 "משרות שהמינוי להן נעשה על-ידי הממשלה או באישורה – פטור ממכרז לפי סעיף 21 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959" (14.9.1999); החלטה 2541 של הממשלה ה-29 "פטור ממכרז (מינוי באמצעות ועדה לאיתור מועמדים)" (28.9.2002); החלטה 1585 של הממשלה ה-30 "הליך מינוי למשרת פרקליט המדינה" (29.2.2004) (להלן: החלטה 1585 ); והחלטה 2077 של הממשלה ה-31 "שינוי בהרכב הוועדה לאיתור מועמדים למשרת פרקליט המדינה" (22.7.2007); להלן ביחד: החלטות הממשלה ). בהתאם להחלטות הממשלה, ועדת האיתור מורכבת מהיועץ המשפטי לממשלה, נציב שירות המדינה, מנכ"ל משרד המשפטים, עורך דין ואיש אקדמיה. בהחלטה 1585 נקבע, בין היתר, כי כדי להיכלל בין המועמדים שתציע הוועדה "על המועמד להיות בעל יושר אישי ואינטלקטואלי, ובעל רמה מקצועית גבוהה ביותר ובקיאות בתחומי דיני העונשין ובתחומי המשפט החוקתי והמינהלי, וכן בעל תכונות אישיות של מנהיגות משפטית ושל יכולת ארגון של המערכת עליה הוא מופקד" (שם, סעיף ג'). אשר לשיקולים שבוחנת הוועדה, בהתאם להנחיית נציב שירות המדינה 1.2 "נוהל עבודת הוועדה לאיתור מועמדים" (7.5.2018), בדיונה הראשון של הוועדה, נקבעים תבחינים ואמות מידה להערכת המועמדים – מעבר לדרישות הפורמליות שפורסמו כחלק מתיאור התפקיד. עינינו הרואות: כחלק מהדרישות הקבועות בהחלטה 1585 נדרשת הוועדה לבחון את יכולותיו הארגוניות של המועמד; והרכבה של הוועדה כולל בעלי תפקידים שלהם הניסיון, היכולת והכשירות לבחון ניסיון ניהולי.

3.

כידוע על הפונה לבית משפט זה להניח בעתירתו תשתית עובדתית ומשפטית רלוונטית (בג"ץ 2277/20 משרד עו"ד מיכאל דקר נ' המוסד לביטוח לאומי , פסקה 6

(31.3.2020) ). בעתירה שלפנינו לא הציג העותר עילה משפטית כלשהי להתערבות בהרכב הוועדה, בפעילותה או בשיקולים שהיא שוקלת, לא כל שכן עילה להורות למשיב להוציא הנחיות בעניין זה (ראו באופן כללי: אליעד שרגא ורועי שחר המשפטי המינהלי – עילות הסף 280 (2008)). טענות העותר שלפיהן אין ביכולתם של חברי ועדת האיתור לעמוד על יכולות הניהול והמנהיגות של המועמדים נטענה בעלמא וללא כל תימוכין, למעט עמדתו האישית של העותר, שלפיה "ההערכה המתבצעת על ידי חברי הוועדה בנושא כישורי הניהול אינה יכולה להיחשב כמקצועית" וכי הערכות מעין אלו צריכות להתבצע על ידי אנשי מקצוע (ראו סעיפים 14-13 לעתירה). כך גם בכל הנוגע לטענתו כי שיקולים פוליטיים הם המנחים את חברי הוועדה בקביעת המשקל היחסי של דרישות התפקיד השונות; ולטענתו כי לאורך השנים נתנה הוועדה משקל גדול לכישורים המשפטיים של המועמדים על פני יכולות הניהול שלהם. נוכח כל האמור לעיל, דין העתירה להידחות בהיעדר עילה.

העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.