בג"ץ 2643/18 פלוני נ. משרד הביטחון

השופט נ' הנדל:

1.

מונחת לפני עתירה במסגרתה מבקשים העותרים להורות למשיבים לנמק מדוע לא יעניקו להם "אישורי שהייה כדין בישראל". זאת, "עקב הסכנה הצפויה להם בשטחי הרשות הפלשתינית אשר החשידו אותם כמשתפי פעולה עם ישראל".

בתגובתם המקדמית, טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף. הם מציינים כי העתירה הוגשה ביום 28.3.2018 – שבועיים בלבד לאחר שפניית העותרים התקבלה בוועדת המאוימים, כך שמדובר בעתירה מוקדמת. זאת ועוד, העתירה נגועה גם באי מיצוי הליכים, שכן בפנייתם לוועדה הסתפקו העותרים בטענות כלליות – נטולות פירוט או אסמכתאות, אך רוויות סתירות – שלא ניתן היה לבחון באופן ענייני. הדברים אף הובהרו להם במכתב שנשלח על ידי הוועדה ביום 28.3.2018, ובו נאמר כי "אם קיימות טענות חדשות קונקרטיות נבקש לציינם , שנוכל לבחון את העלאת עניינם לדיון. במידה ולא יתקבלו טענות חדשות הנדון לא יעלו לדיון בוועדה" (להלן: מכתב הוועדה ). המשיבים סבורים כי אין לראות בפנייתם הלקויה של העותרים לוועדה משום מיצוי הליכים. הם מוסיפים כי התשתית העובדתית המוצגת בעתירה כללית וחסרה אף היא – באופן המהווה עילה עצמאית לדחייתה על הסף. לבסוף, המשיבים טוענים כי התנהלות העותרים – שנחפזו להגיש את העתירה חלף פנייה לקצין המאוימים בבקשת היתרי שהייה זמניים עד להכרעה סופית של הוועדה בעניינם, והסתפקו בהצגת תשתית עובדתית כללית ומעורפלת – מעוררת חשש ממשי מפני שימוש לרעה בהליכי משפט. בנסיבות אלה, הם סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף, תוך חיוב העותרים בהוצאות "הולמות".

ביום 27.6.2018 התבקשו העותרים להודיע האם הם עומדים על עתירתם, נוכח האמור בתגובת המשיבים, "או שמא ניתן למחוק את העתירה, ללא עשיית צו להוצאות". העותרים הודיעו כי הם עומדים על עתירתם, וביקשו כי "באם בית המשפט הנכבד רואה אחרת", הצו הארעי שניתן עם הגשת העתירה יעמוד בתוקף עד ליום 31.12.2018.

2.

דין העתירה להידחות על הסף. מכתב הוועדה אינו מהווה החלטה סופית בעניינם של העותרים, כי אם הזמנה להשלמת הפרטים הנחוצים לצורך בירור ענייני של בקשתם – ומכאן שמדובר בעתירה מוקדמת (ראו והשוו בג"ץ 7514/17 פלוני נ' משרד הביטחון , פסקה 5 (29.1.2018)). כך או כך, על העותרים למצות את ההליך המינהלי, ולתקן את פנייתם לוועדת המאוימים בהתאם להנחיות שנמסרו במכתב הוועדה, בטרם יפתחו בפניהם שערי בית משפט זה.

אוסיף, כי דין העתירה להידחות על הסף אף בשל התשתית הרעועה המוצגת בה. העותרים אינם טורחים להבהיר האם סייעו בפועל לכוחות הביטחון הישראליים – ובוודאי שאין בדבריהם כל פירוט לגבי טיב הסיוע (למעשה, מפנייתם לוועדת המאוימים עולה שלא היה סיוע כזה; ראו חלקו העליון של עמוד 3 לפנייה, המצורפת לעתירה). אף הטענות בנוגע לאיום הנשקף להם סתמיות ונטולות אסמכתאות. כך לגבי מעברי המשפחה "ממקום למקום"; וכך לגבי הזימונים שנשלחים, כביכול, "תמיד" מן הרשות הפלסטינית. ניתן היה להניח כי הזימונים התדירים, או לפחות חלקם, יצורפו לעתירה – ולמראית עין כך נעשה, שכן העותרים ציינו כי "רצ"ב זימונים בהתאם". אולם, באורח בלתי מוסבר נשמטו הזימונים מן התיק ועקבותיהם לא נודעו. למרבה העניין, אירוע דומה התרחש גם בעת שפנו העותרים לוועדת המאוימים. במכתב הפנייה מטעם ב"כ העותרים נאמר "מצ"ב זימונים לרשות הפלסטינית", אך המשיבים טוענים, ועותק הפנייה המצורף לעתירה מהנהן מולם בשתיקת הסכמה, כי זימונים כאלה לא צורפו – ולמצער לא הגיעו ליעדם. על רקע מכתב הוועדה, בו הודגש הקושי להתמודד עם טענות כלליות ובלתי מבוססות למאוימות, הפגם בתשתית העובדתית שהציבו העותרים בולט שבעתיים – ואף מעצים את החשש כי הגשתה החפוזה של העתירה, בצורתה הנוכחית, עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

3.

בנסיבות אלה, העתירה נדחית על הסף. הסעד הארעי שניתן לעותרים בטל. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ₪.

מטעמי זהירות יצוין כי במידה והעותרים סבורים שהם ניצבים בפני סכנת חיים, בידיהם לתקן את פנייתם לוועדה – ולפנות לקצין המאוימים במינהלת התיאום והקישור באזור מגוריהם בבקשה לקבלת סעד זמני עד להכרעה סופית בעניינם.