בג"ץ 7514/17 פלוני נ. משרד הביטחון

השופט א' שהם:

1.

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי, במסגרתה התבקש להעניק לעותרים " אישורי שהייה כדין בישראל". לעתירה נלוותה בקשה למתן צו ביניים, ובעקבותיה ניתן, ביום 27.9.2017, צו ארעי האוסר על הרחקת העותרים מישראל עד להחלטה אחרת.

תמצית העתירה ותגובת המשיבים

2.

במסגרת העתירה, טען בא כוח העותרים כי מרשיו, בני משפחה אחת, נמצאים בסכנה ממשית, נוכח חשד לשיתוף פעולה עם כוחות הבטחון בישראל ו" מכירת קרקעות ליהודים ". עוד נטען, כי העותרים פנו בבקשה לוועדה על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאויימים או הוועדה ), בבקשה לקבל מעמד בישראל, וביום 9.5.2017 התקבל מענה מטעמה. במסגרת המענה הנזכר, הבהיר קצין פניות הציבור מטעם הוועדה, כי טענות העותרים בבקשה הן " כלליות מאוד " ומקשות על בחינת עניינם. לפיכך, נתבקשו העותרים להרחיב בעניין טענות המאויימוּת שבפיהם, תוך תיאור " רצף הזמנים של האירועים המתוארים, המיקומים בהם התרחשו, האנשים המעורבים בהם ", לרבות

הצגת מסמכים התומכים בטענות אלו. לאחר קבלת המענה

האמור, הוגשה העתירה שלפנינו, ובמסגרתה נטען, כי " החלטת המשיב נגועה בחוסר סבירות קיצונית ובשרירות לב "; " לוקה בהעדר מידתיות "; " אינה עולה בקנה אחד עם התשתית הראייתית והעובדתית אשר הונחה בפניו", ו" אינה מנומקת כראוי ".

3.

בתגובתם המקדמית של המשיבים לעתירה, נטען כי יש לדחותה על הסף מחמת היותה עתירה מוקדמת ומשום אי מיצוי הליכים. עוד נטען, כי העתירה נעדרת תשתית עובדתית קונקרטית וחסרה מסמכים רלוונטיים, וגם מטעם זה יש לדחותה על הסף.

4.

ביום 20.12.2017, התבקשו העותרים להודיע לבית המשפט, וזאת עד ליום 9.1.2018, האם הם עומדים על עתירתם, נוכח האמור בתגובתם המקדמית של המשיבים, או שמא ניתן למחוק את העתירה, תוך שמירת מלוא זכויותיהם וטענותיהם.

ביום 8.1.2018, הודיע בא כוח העותרים כי הוא לא קיבל לידיו את תגובתם המקדמית של המשיבים, אשר הוגשה לאחר קבלת מספר אורכות שהתבקשו על ידם. לפיכך, ניתנה ביום 9.1.2018, החלטה הדוחה את מועד הגשת הודעתם של העותרים, עד ליום 27.1.2018. בין לבין, ביום 10.1.2018, הודיעו המשיבים לבית המשפט, כי תגובתם המקדמית הועברה לבא כוח העותרים, באמצעות הדואר האלקטרוני, כבר במועד הגשתה לבית המשפט, היינו ביום 19.12.2017, כפי שאישר, בהמשך ההודעה, אף בא כוח העותרים עצמו. כשבועיים מאוחר יותר, ביום 25.1.2018, הודיע בא כוח העותרים לבית המשפט, כי העותרים עומדים על עתירתם.

דיון והכרעה

5.

דינה של העתירה להדחות על הסף.

כפי שהובהר בתגובתם של המשיבים, ועל כך לא חלקו העותרים, העותרים 5-6 מעולם לא פנו לוועדה בבקשה להסדרת מעמדם בישראל, מחמת מאויימות. העותרים 4-1 אכן פנו לוועדה, אך לא השלימו את מסירת הפרטים שנדרשו על ידה. מסתבר, כי כארבעה חודשים לאחר קבלת הדרישה להשלמת המסמכים, מיום 9.5.2017, העדיפו העותרים להגיש את העתירה דנן, תחת השלמת הפרטים החסרים לשם בירור עניינם. בנסיבות אלו, ברי כי העותרים לא מיצו את ההליכים בפני הרשות המוסמכת, ולפיכך יש לדחות את עתירתם על הסף (בג"ץ 7568/17

ספיר נ' משרד הפנים

(28.01.2018) ; בג"ץ 6208/17 פלוני נ' משרד הפנים - וועדת המאוימים (3.1.2018); בג"ץ 5382/17 פלוני נ' משרד הפנים טבריה

(25.12.2017)). כפי שהבהיר חברי, השופט נ' סולברג , לא ניתן להפריז בחשיבות העמידה על מיצוי ההליכים, טרם הושטת סעד לעותר פלוני:

"לא בדקדוקי עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל , פסקה 8 (24.5.2012); וראו גם: בג"ץ 6212/17 פלוני נ' משרד הבטחון (2.10.2017); בג"ץ 7041/16 באמיה נ' שר האוצר (17.1.2017)).

בנוסף, במצב הדברים הקיים, טרם ניתנה כל החלטה עניינית בשאלת מעמדם של העותרים, ובמובן זה עתירתם היא עתירה מוקדמת, דבר המצדיק, אף הוא, את דחייתה על הסף (בג"ץ 9353/17 קוואסמה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (24.1.2018); בג"ץ 8901/17 פלוני נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון (2.1.2018); בג"ץ 6212/17 פלוני נ' משרד הבטחון

(2.10.2017)). יצוין, כי באופן תמוה, התייחסו העותרים למענה הוועדה מיום 9.5.2017, כהחלטה מטעמו של המשיב 1, בעוד שמדובר במענה זמני מאת קצין פניות הציבור של הוועדה, המאשר את קבלת הבקשה, ומבקש פרטים נוספים על אודות המאויימות הנטענת.

אם לא די בכך, הרי שהעתירה מנוסחת באופן כללי, נעדרת פרטים קונקרטיים, והיא חסרה תימוכין רלוונטיים, וגם מטעם זה יש לדחותה על הסף (בג"ץ 7328/17 מטייר נ' ממשלת ישראל (29.10.2017);

בג"ץ 7266/17 חסיני נ' שירות הבטחון הכללי

(22.10.2017)). כך, למשל, נטען כי העותרים נרדפים " ע"י הרשות הפלסטינית וגם ע"י אנשים תושבי הגדה ", וזאת מבלי לפרט או לכלול נסיבות פרטניות המעידות על כך. עוד נטען בעתירה, כי " פעמים רבות הגיעו אנשי הרשות ע"מ לעצור את העותרים ", אך לא צורף כל מסמך או ראיה המעידים על כוונה לעצור את העותרים. כמו כן, נמנעו העותרים מלצרף לעתירה את הבקשה שהוגשה לוועדת המאויימים, שלפי טענת המשיבים מתייחסת לעותרים 4-1 בלבד. בנסיבות אלו, אינני רואה כל מקום לבחון את העתירה לגופה.

7.

לסיום ובשולי הדברים, אבקש להעיר כי לבית משפט זה מוגשות, חדשות לבקרים, עתירות לקבלת מעמד בישראל, במסגרתן משיגים העותרים על החלטות של ועדת המאויימים. חלק בלתי מבוטל מהעתירות מנוסחות באופן כוללני ומעורפל ונעדרות תימוכין רלוונטיים, הן לגבי עצם הפנייה לוועדה, והן לגבי המענה שהתקבל (אם התקבל) מטעם המשיבים. אותם עותרים מיוצגים, לא אחת, על ידי עורכי דין, ולעיתים מדובר באותם עורכי דין, ובחלק מן המקרים מוגשות לבית משפט זה עתירות חסרות ובלתי מנומקות, שאינן מניחות את המסד הבסיסי להוכחת טענותיהם. באותם מקרים שבהם מדובר בעתירות בלתי מבוססות, ניתנת בידי העותרים ההזדמנות לשקול מחדש אם הם עומדים על עתירתם, ומסתבר כי הם לא תמיד נכונים לעשות כן, חרף האפשרות כי יידרשו לשאת בהוצאות המשיבים. בית משפט זה עמד בעבר על החשש, שמא העתירות הנזכרות מוגשות, ברבים מן המקרים, אך במטרה לקבל סעד ארעי, אשר יאפשר את המשך שהייתם של העותרים בישראל, חרף אי הסדרת מעמדם כדין (ראו, בין היתר, הערתי בבג"ץ 6208/17 פלוני נ' משרד הפנים - וועדת המאוימים , פסקה 11 (3.1.2018), וכן הערת חברי השופט

סולברג בבג"ץ 8654/17 פלוני נ' משרד הפנים, סניף נצרת , פסקה 5 (4.1.2018)). לצערי, זו התרשמותי גם במקרה דנן, ונראה כי אין ליתן לכך יד.

8.

סיכומם של דברים, העתירה נדחית על הסף, ועימה גם הבקשה למתן צו ביניים. הצו הארעי, שניתן במסגרת החלטתי מיום 27.9.2017, מבוטל בזאת.

ככל שהעותרים סבורים כי נשקפת להם סכנה חיים, הם רשאים לפנות אל קצין המאויימים במנהלת התיאום והקישור באזור מגוריהם, בבקשה לקבל היתרי שהייה זמניים בישראל, עד למתן החלטה סופית בעניינם (ככל שימצו את ההליכים בעניין זה כנדרש).

העותרים ישאו בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ₪.